בואו נראה אם חזקת התקינות המנהלית, אשר מעניקה ליועמשי"ת לממשלה שרשרת חסינות בבתי המשפט מיושמת באורח שוויוני על כל גורמי המינהל עיון בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין המינוי של השופט בדימוס יוסף בן-חמו הביא אותי לתובנות הבאות: 1) פסק דינה של השופטת וילנר תקין, ספק גדול אם גיוס אדם אד הוק לשרות הציבורי נותן מענה לחובה שבחוק ל"עובד מדינה". אם הייתי צריך להעדיף, רצוי היה דווקא לעצום עין מדרישת החוק שהשופט בדימוס אשר קולה לא יעסוק בכל עיסוק נוסף, מאשר צירופו של בן-חמו אד הוק לשירות הציבורי לצורך מילוי התפקיד. 2) חלק מהנימוקים של השופטים עמית וכאבוב מצביע על חולי מרכזי של איפה ואיפה בקרב שופטי בית המשפט העליון. למשל בפסק דינו של הנשיא עמית הוא כתב: "שכן החלטת השר למנות גורם מחוץ לשירות המדינה נסמכה על הנחת המוצא שלפיה אין בנמצא "עובד מדינה בכיר" כלשהו העומד בתנאי פסק הדין, כך שנוצר הכרח לחפש מחוץ לשירות הציבורי - אך כפי שיפורט בסמוך, לא הונחה לפנינו תשתית עובדתית שעל בסיסה ניתן לקבל הנחת מוצא זו". והשופט כאבוב כתב: "בתגובה בכתב, וכן בדיון שהתקיים לפנינו, שב וטען בא-כוחו של השר, כי בפרק הזמן שבין מתן פסק הדין בעניין משמר הדמוקרטיה, לבין החלטתו למנות את השופט (בדימוס) בן-חמו, פרק זמן שנמשך כיומיים בלבד, נעשו מאמצים משמעותיים לאתר עובדי מדינה מכהנים לתפקיד (ראו בסעיפים 54-53 לתגובה; עמודים 16 ו52- לפרוטוקול הדיון). דא עקא, שדברים אלה נאמרו בלא פירוט מינימלי על אודות ההליך שהתבצע והצעדים שננקטו ו." בואו נראה מהם שורשי הפרשה, ומדוע נדרש אותו מלווה לחקירה? ובכן המלווה לחקירה לא נדרש בשל ביצוע ההדלפה, כי על ההדלפה יש הודאה של הפצרי"ת, ויש ראיות נגד אחרים בצבא שהיו בסוד ההדלפה, אלא בשל האפשרות שגורמים במערכת אכיפת החוק האזרחית התרשלו, עצמו עיניים או שיתפו פעולה במודע עם ההדלפה ו/או שיבוש/טיוח הפרשה. ומה היה שיא השיאים של השיבוש/טיוח לכאורה? ובכן שיא השיאים היה בדיווח לבג"ץ. "מתוך הראיות שנאספו בפעולות החקירה התברר שהמידע שפורסם היה נגיש וידוע למאות אנשים במעגלים שונים ובהיקפי חשיפה שונים, כאשר רק על חלקם חלה העבירה בדבר גילוי בהפרת חובה. על כן, מבחינה ראייתית, אין מקום או הצדקה להמשך חקירה" שעל בסיסה דחה בג"ץ את העתירה בנושא. אין בהודעה פירוט על חקירתם של אלה עליהם חלה עבירה בדבר גילוי הפרת חובה, אין פירוט מינימלי על אמצעי החקירה בהם נעשה שימוש בחקירתם של אלה עליהם חלה עבירה כזו, ובכל זאת בית המשפט הסתפק בהצהרה הלקונית הזו שהוגשה מטעם היועצת המשפטית לממשלה על-ידי מחלקת הבג"צים בפרקליטות, ופקשש מחדל ענק במערכת אכיפת החוק בישראל שהיה מונח מתחת לפנס, תוך שהוא לא התאמץ כלל להביט לכיוונו, באמצעות כלל שהוא אוכף על שר המשפטים אשר ממנו נדרשת הגשת תשתית עובדתית לטיעוניו. אנו חוזרים שוב לעניין חזקת התקינות המנהלית, אותה מעניקים השופטים לגורמי המנהל היקרים ללבם, ומגורמי מנהל אחרים הם שוללים אותה, גם לאחר המקרה המזעזע של הפצ"רית, אשר ייתכן שאנו רואים בו רק את קצה הקרחון וגם לאחר השיבוש לכאורה והחיפוי לכאורה, הכלי הזה של חזקת התקינות המנהלית נותר בידי השופטים. הם מפעילים אותו כרצונם, כולל בתיק בו החזקה הזו הכשילה אותם ואת כל עם ישראל במחדל משפטי מהגדולים שהיו לנו, בכך הם גורמים לכאורה להמשך עיוות משמעותי בדין, ולהמשך הפגיעה הקשה באמון הציבור במערכת המשפט.