הנסיבות המיוחדות שנוצרו במדינת ישראל מחייבות פתרון קרוב במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. סוד גלוי הוא: דרושה מעורבות חיצונית - כמו זו של נשיא המדינה יצחק הרצוג - כדי לדחוף את הצדדים (התביעה ונתניהו) לפתרון שיתקבל על הדעת. פנייתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, אל הנשיא הרצוג מחדדת את הצורך לסיים את הסאגה הזו, כדי שניתן יהיה לקדם אינטרסים מדיניים וביטחוניים חיוניים לטובת מדינת ישראל. מעורבות חיצונית היא כורח בל יגונה, גם בשל התנהלותה המוזרה של התביעה: הערות השופטים, שהמליצו לתביעה לסגת מסעיף השוחד נגד נתניהו בתיק בזק (4000), נפלו על אוזניים ערלות. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, עומדת בסירובה. גם הצעת השופטים לגשת לגישור בפני שופט בית משפט מחוזי נדחתה על-ידי מיארה. בגלל סירובה נמנע קיצור המשפט. ההליך הזה, שנמשך כבר שנים, הפך למעמסה כבדה על המדינה, על מערכת המשפט ועל הציבור. במצב הנוכחי, הכרעת דין חלוטה תינתן, במקרה הטוב, כשנתניהו יהיה קשיש בן 80 ויותר. האם זה משרת את האינטרס הציבורי? התשובה ברורה: לא. יאמר כאן: דעתי האישית היא שיש להגביל קדנציות של ראש ממשלה לשתיים לכל היותר (4+4). כנ"ל גם לגבי ראשי ערים. גם גורמי ימין מובהקים יאשרו: מספיק ודי. 18 שנים כראש ממשלה הן די והותר. דרוש מנהיג חדש לליכוד - קל וחומר אחרי 7 באוקטובר. אלא שהחוק הקיים מאפשר לנתניהו להתמודד שוב ושוב. ואת החוק יש לכבד. מבחינה זו, ועל אף לחצי השמאל ומשפטנים מטעמם, אין מקום להתערבות בית המשפט. הציבור הוא שיכריע בקלפי האם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, או נפתלי בנט, או אביגדור ליברמן. הכל נראה פתוח - וטוב שכך. המשפט המתנהל גורם נזק עצום. הוא פוגע באמון הציבור ומעמיד את רשויות המדינה במבוכה מתמשכת. הגילויים החדשים המתבררים בעדויות הנשמעות בבית המשפט חושפים את התביעה והמשטרה במערומיהן, את מסכת השקרים ושיבושי החקירה המכוונים - הכל כדי להרשיע את נתניהו ולסלקו מהשלטון. ויהי מה. החקירה הנגדית מצד התביעה - הדורשת לדוגמה מנתניהו להשיב: האם התערב ודחף לפרסום תמונה מסוימת בידיעה ספציפית שפורסמה באתר וואלה לפני יותר מעשור - היא מגוחכת. איזה ערך יש לתשובתו, חיובי או שלילי? האם ניתן לדרוש מאדם, קל וחומר ממבוגר בן 76, לזכור פרטים כאלה? האם יוכלו השופטים להגיע לקביעה שיפוטית בעניין שכזה? המשפט הזה כופה על ראש הממשלה להשקיע חלק ניכר מזמנו בדיונים בבית המשפט ועם סניגוריו, במקום להשקיע את כל זמנו ומרצו וכישוריו בענייני המדינה הבוערים - המדיניים, הביטחוניים והכלכליים. הגיע הזמן להפסיק את הסחרור. הפתרון קיים - והוא פשוט: הסדר טיעון. השופטים בתיק צריכים גם הם לתרום את חלקם. רבקה פרידמן-פלדמן (אב"ד), משה בר-עם ועודד שחם מבית המשפט המחוזי בירושלים, צריכים להפסיק להתנחמד לתביעה. כשהמלצתם לתביעה למחוק את סעיף השוחד מתיק 4000 - לאחר שהגיעו למסקנה כי אין די ראיות להרשעה - אינה מתקבלת אצל היועמ"שית מיארה, עליהם להשתמש בסמכותם החוקית (סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי): לזמן את הצדדים להציג סיכומים לגבי פריט זה בכתב האישום, להכריע בעד מחיקת אישום זה, ובכך לחסוך שמיעת יותר מ-100 עדים ולקצר את המשפט באופן משמעותי. הסדר טיעון, כאמור, יכול להתבסס על הודאה מצד נתניהו בעבירה לפי חוק שירות הציבור (מתנות), תשל"ט-1979. אין חולק שנתניהו ורעייתו קיבלו מתנות - המחלוקת היא על הכמות, על השאלה אם מדובר בעבירה פלילית, ועל השאלה אם קיבל נתניהו חוות דעת מוקדמת (מד"ר יעקב וינרוט) שהתירה זאת. הודאה במעשים (קבלת מתנות), כפי שנעשה בפרשת קו 300 - להבדיל מהודאה בביצוע עבירות - עשויה לאפשר לתביעה להסכים להסדר, לחסוך שנים של דיונים ולמנוע את המבוכה הצפויה כאשר בכירים לשעבר - היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט, פרקליט המדינה דאז שי ניצן, ומפכ"ל המשטרה דאז רוני אלשיך ואחרים - יידרשו להעיד אודות פעולות בעייתיות שבוצעו בידיעתם או מתחת לאפם. כבר עתה ברור, לפחות מהמידע שהוצג בבית המשפט: אישים אלה יצטרכו להסביר החלטות ופעולות רבות שננקטו אופן הנוגד את החוק. האינטרס הציבורי מחייב לגמור עם העניין. צריך ללכת על המצוי, במקום לרדוף בלי סוף אחר הרצוי. ברי כי נתניהו לא יוותר על התמודדות בבחירות הקרובות - זו זכותו החוקית, קל וחומר כאשר הימין בראשותו רק הולך ומתחזק. ברי כי אם תעמוד התביעה על כך שיודה בעבירה שיש עימה קלון, יעדיף נתניהו ללכת עד הסוף ולהמשיך את המשפט. מנקודת ראותו, אין בעיה להמשיך ולצלוח את הבחירות הקרובות שיתקיימו לכל המאוחר במועדן (אוקטובר 2026). התוצאה תהיה שנים נוספות של התדיינות, נזק ציבורי ומבוכה שתלך ותתעצם למערכת המשפט. הודאה בקבלת מתנות יכולה כאמור להוות פתרון ריאלי. מדובר בעבירה שאין עימה קלון, ודינה כופר כסף. נתניהו יוכל לחיות עם הודאה כזו, להמשיך להתמודד בבחירות, והציבור - כיאה לדמוקרטיה - יכריע אם להעניק לו אמון. עד אז, יוכל ראש הממשלה להתפנות לניהול ענייני המדינה, במקום לבזבז עשרות שעות בשבוע בדיונים על אירועים מלפני עשור ויותר. לית מאן דפליג: בפני מדינת ישראל אתגרים רבים - בזירה הצפונית, מול חמאס, ביהודה ושומרון וגם מול אירן. ממשלו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אוהד את ישראל. זו הזדמנות לבצע מהלכים יזניקו את המדינה קדימה. נשיא המדינה יצחק הרצוג יכול למלא כאן תפקיד מכריע. בלחצו, ניתן להגיע להסדר טיעון תוך שבועות. אם לא - עליו לשקול בכל זאת חנינה מלאה, גם אם סמכותו מוגבלת. זהו פתרון לאומי סביר לבעיה קשה המפלגת את אזרחי ישראל ומערערת את יסודות השלטון. המשפט הזה חייב להסתיים. לא בעוד עשור, לא בעליון - אלא תוך שבועות עד חודשים.