תחקירי צה"ל המתייחסים למחדלי 7 באוקטובר, קצרה ידם מלספק מענה שיהיה בו כדי לספק הסבר משכנע למה שאירע בבוקר שמחת תורה, זאת הגם שאין עוררין כי הכשלים חונים רובם ככולם במגרש הצבאי-ביטחוני. עד כה טרם נחשפנו לעיסוק של תנועת חמאס בפן הצבאי-מודיעיני שהנחה את תורת הלחימה שלו במעלה הדרך ל"מבול אל-אקצה" בבוקר 7 באוקטובר 2023. לאחרונה ראה אור מחקר בכותרת "פירוק קיר הברזל: סיפור הפלישה הצבאית מרצועת עזה", פרי עטה של החוקרת הפלשתינית יארה נאסאר (Yara Nassar) ממכון המחקר דוחה (Doha Institute for Graduate Studies) בקטר. הגם שמחברת המחקר אינה מציינת זאת, סביר להניח כי נחשפה לתדרוכים ממוקדים של בכירי חמאס בדוחה, אשר שיקפו את אשר התרחש מאחורי הקלעים של היערכות ארגון הטרור לביצוע הפלישה הנרחבת לשטח ישראל. מחקרה של יארה נאסאר מתמודד עם השאלה כיצד שחקנים לא-מדינתיים (קרי - חמאס) מתאימים את טקטיקות הלחימה שלהם אל מול צעדי האבטחה המשתנים והמיגון של הצד שכנגד (קרי - ישראל). השערת המחקר שהנחתה אותה גורסת כי בקונפליקטים א-סימטריים יפעל השחקן הלא-מדינתי לבצע התאמות הכרחיות שיאפשרו להתמודד עם המדינה הניצבת מולו. לצורך ניתוח הנסיבות בקונטקסט של מאזן הכוחות בין צה"ל לבין חמאס, קרי - קונפליקט א-סימטרי, החוקרת מציעה שימוש בכלי אנליטי שהיא מגדירה כ-מודל התמודדות מותאמת אל מול מחסום ביטחוני, ובמשתמע, היכולת למסגר את הזיקה שבין אמצעי הביטחון והאבטחה של מדינה לבין אמצעי הנגד של גורמי כוח קטנים וחלשים יותר, דהיינו חמאס כגורם שאינו מדינתי. החוקרת יארה נאסאר מפנה זרקור, בין השאר, לספריהם של אנדרו מאק (Andrew Mack) - התיאוריה של של קונפליקטים א-סימטריים, ושל איוון ארגווין-טופט (Ivan Arreguin-Toft) - התיאוריה של האינטראקציה האסטרטגית, ומחדדת את התובנות העולות מספרים אלה לפיהן כוחות חלשים נוטים להצליח כאשר הם מאמצים אסטרטגיות עקיפות או הפוכות לאלה של יריביהם, כמו גם, מסתמכים על אמצעים בלתי שגרתיים כדי לשחוק את היתרונות של צבאות מדינתיים. כך אפוא, יוכלו כוחות שאינם סדירים להתגבר על עליונות צבאית קונבנציונלית. בהקשר זה, ניצול סביבה עירונית צפופת אוכלוסין, מייצרת יתרונות מובהקים לכוח הבלתי-סדיר. המחקר מרמז כי חמאס שינן תובנות תיאורטיות-אקדמיות אלו, ומכאן שהמדובר בארגון לומד אשר מתאים את עצמו להתמודדות אל מול אויב מדינתי שלרשותו צבא סדיר הנוקט באמצעי הגנה משוכללים. במישור האופרטיבי שילב חמאס תמהיל של חידושים בטכנולוגיה מסורתית עם יישומים טכנולוגיים מתקדמים, רשתות של מנהרות עם רחפנים ומבצעי סייבר, זאת כדי לפרוץ את המכשול הרב-שכבתי. מעשית, חמאס התאים עצמו כל העת להתמודדות עם מערכי צה"ל המשתנים, במטרה להבטיח יעילות מבצעית מול ישראל שנהנת מיתרון טכנולוגי מובהק.

תורת הלחימה ההתקפית של חמאס

חמאס אימץ תורת לחימה אשר כללה שני מרכיבים עיקריים: שיגור מאסיבי של רקטות לטווח קצר ולטווח ארוך במטרה לדכא ולפרוץ את מערכת "כיפת ברזל", וביצוע חדירה קרקעית לכל אורך החזית במטרה לפרוץ את "קיר המגן" שהוקם על-ידי צה"ל. בראיית הזרוע הצבאית של חמאס, החדירה לשטח הישראלי היא תולדה של היכולת להתמודד עם מערכות ההגנה הטכנולוגיות המתקדמות של ישראל, כדי לעגן הישגים טקטיים. בעת ביצוע הפלישה לשטח ישראל הפעיל ארגון חמאס גישה רב-תחומית אשר שילבה טקטיקות מסורתיות יחד עם אמצעים טכנולוגיים, לצורך הבטחת מהלך החדירה. במסגרת זו מודגש השימוש התכליתי ברחפנים לצורך השבתת מגדלי התצפית הישראלים, ובמשתמע ניצול ציוד זמין בדרכים בלתי שגרתיות, דבר המעיד על כושר המצאה ויצירתיות.

ניצול נקודות תורפה

לאורך זמן, צוותי חשיבה של חמאס התמודדו עם טקטיקות הלחימה של צה"ל כפי שהשתקפו בסבבי הלחימה החל במבצע צוק איתן, והסיקו כי ישראל שואפת לבסס את את פעולותיה מול יעדי טרור ברצועת עזה על תקיפות אוויריות, ומסויגת מפעולות קרקעיות נרחבות. בה בשעה, נערך חמאס לביצוע התאמות מערכתיות לנוכח שדרוג אמצעי הביטחון של צה"ל, בדגש להקמת המכשול התת-קרקעי, הצבת אמצעי תצפית אוטומטיים ושינוי נוהלי התערבות של הכוחות. בהקשר זה הפנים חמאס כי הסתמכות יתר על טכנולוגיה הובילה כמו בהכרח ליצירת "שטחים מתים" מבחינת צה"ל. השורה התחתונה בהקשר זה היא כי מתקפת 7 באוקטובר ממחישה את הדינמיקה (של אמצעי הגנה ומהלכי הנגד) וממחישה כיצד התאמות אצל הארגון הלא-מדינתי מחוללות שוב מעגל קסמים, ומובילות למאמץ התאמה לפיתוח מהלכי נגד מתקדמים יותר.

כיצד התייחס חמאס למיזם המכשול התת-קרקעי שבנה צה"ל?

לחמאס היה מידע מדויק לגבי חומת הפלדה התת-קרקעית אשר הושלמה בחודש דצמבר 2021. לפי הערכת ארגון הטרור, חומת הפלדה לא היוותה שינוי באסטרטגיית ההגנה של ישראל, אלא שיקפה התפתחות מקיפה בתורת הלחימה הישראלית אשר התבססה יותר ויותר על הכוח האווירי, שיטות ואמצעי תצפית מתקדמים ומערכת הגנה מפני רקטות, בדגש ל"כיפת ברזל". גישה זו מייוחסת לתא"ל נמרוד אלוני, מפקד אוגדת עזה בעבר, אשר העלה על נס את הממד הטכנולוגי, כגון רחפנים, כלי רכב אוטונומיים ורובוטים חמושים, זאת כתחליף לביצוע סיורים מאויישים לאורך הגבול. ברור כי אסטרטגיה זו הוכחה כבלתי יעילה ולא עמדה כלל ועיקר, במבחן 7 באוקטובר.

מתקפת 7 באוקטובר

ההכנות למתקפה נמשכו למעלה משנתיים ולמעשה החלו לאחר מבצע "שומר חומות" במאי 2021, תוך כדי ביצוע שורה של מהלכי הונאה והטעיה מול ישראל. בחמאס הושם דגש לפריצה למתקנים צבאיים לאורך רצועת עזה ובראש וראשונה לאוגדת עזה ול-15 מוצבים ובסיסים במרחב, ובעדיפות שנייה הסתננות ופריצה ליישובים אזרחיים.

הפריצה עצמה כללה 4 שלבים, בחלקם מקבילים:

1. נטרול והשבתה של אמצעי התצפית, מערכות תקשורת וסייבר, במטרה "לעוור" את המערך הצבאי הישראלי, תוך שילוב רחפנים, צלפים, נשק נ"ט וסייבר התקפי. כך התאפשר לגורמי ההנדסה של חמאס לפרוץ את המכשול הצה"לי ולאפשר חדירה לשטח ישראל. 2. מתקפת רקטות מאסיבית כדי לחפות על החדירה הקרקעית של אנשי חמאס. 3. הפעלת מטעיני נפץ על מקטעים מהגדר לצורך יצירת פרצות לטובת הכוחות הפולשים. 4. הרחבת הפרצות בגדר באמצעות כלי הנדסה כבדים, כדי לאפשר מעבר כלי רכב בעלי הנעה קדמית ובכך גם להקל על חטיפת ישראלים אל רצועת עזה.

תובנות ומסקנות המחקר

הערות למחקרה של יארה נאסאר

בהעדר תחקירים רשמיים מטעם תנועת חמאס יהא זה נכון לתת את הדעת לעבודת המחקר באצטלה אקדמית של החוקרת הפלשתינית יארה נאסאר, המתייחסת לתובנות של חמאס לקראת ביצוע מבצע "מבול אל-אקצה" ב-7 באוקטובר 2023.

הממד הבולט במחקר זה הוא מתן דגש למאזן הכוחות הא-סימטרי שבין חמאס לבין צה"ל, כאשר עובדה זו מנוצלת עד תום ובאופן מבריק על-ידי הגורם הלא-מדינתי והחלש. חמאס מוצג כארגון לומד המסגל את המודוס-אופרנדי שלו לשינויים במערכי ההגנה של צה"ל, אשר מצידו התמכר לחידושים טכנולוגיים כפתרון אופטימלי אל מול האיום מרצועת עזה.

כאמור ברישא של מאמר זה, יש יסוד להנחה שמחברת המחקר הייתה חשופה למידע שמקורו בצמרת תנועת חמאס שמקום מושבה בדוחה בירת קטר. אשר על כן, יש לכך משקל ומשמעות בהתייחס לתהליכי למידה והפקת לקחים המתבצע במעטפת של ארגון הטרור.

כתיבתה של החוקרת נגועה באהדת יתר לחמאס עד כדי ייחוס סופרלטיבים לכושר ההמצאה של הארגון אל מול כבדות ההתנהלות של צה"ל בכל הכרוך בתפיסת ההגנה הסטטית, והעדר מוטיבציה לביצוע מהלכים קרקעיים ברצועת עזה לאורך זמן. במסגרת זו הרושם המתקבל הוא כי חמאס השכיל להפנים כי מעצם הקמת המכשול התת-קרקעי המשוכלל, הרעיון של חדירה מעל הקרקע הפך לדרך הפעולה הנבחרת.

מאחר שמחקרה של יארה נאסאר נכתב כחלוף כשנה וחצי לאחר 7 באוקטובר 2023, ניכר כי החוקרת ביכרה שלא לעסוק בשאלת "מה היה קורה אילו"? דהיינו האם חמאס היה יוצא למבצע בנסיבות של כוננות והיערכות של צה"ל בגזרה? מכל מקום, ברי כי המחקר מתעלם מהעובדה שפשיטת חמאס יצאה לדרך כאשר מערך ההגנה של צה"ל היה פרוץ, עד לא קיים...