הכינוס להצלת התקשורת, הכינוס להצלת הדמוקרטיה, הכינוס להצלת המוסר, הכינוס להצלת הכלכלה, הכינוס להצלת צה"ל, הכינוס להצלת השב"כ, הכינוס להצלת האקדמיה, הכינוס להצלת מערכת המשפט, הכינוס להצלת המוסד, הכינוס להצלת הרפואה, הכינוס להצלת התרבות, הכינוס להצלת שומרי הסף, הכינוס להצלת ..... גירית הדבש. כל הארץ כינוסים, כינוסים, מתכנסים, התכנסויות, כל הארץ הטובה והנפלאה של העם היהודי. מדינת ישראל היהודית דמוקרטית עוברת השחרה יומית על-ידי מבקשי רעתה, הזורעים תחושות כזב של כאוס, תחושות של מדינה על סף חורבן, עוד רגע התפרקות, האחרון שיעביר חומרים אחרונים למוזאון העם היהודי שהיה ואיננו, היו לא תהיה. מיעוט הנאחזים בקרנות המזבח, מיעוט השולטים במוקדי הכוח וההשפעה במדינת ישראל, הממשיכים לייצר מציאות אשר בינה לבין האמת תהום פעורה, יצרני כינוסי האימה, כינוסי ההבל, מתכנסים, מצלמים עצמם, מפרשנים דבריהם ופותחים מהדורות על הכינוס החלול, כינוס ההצלה העונתי. מיעוט זה מייצר מצגי שווא של מדינה בהתפרקות, של מדינה שהתור הארוך בה ביותר הוא התור לקבלת ויזה להגר מהארץ הטובה, הירידה ממדינת העם היהודי כחלק מנרמול אהבת המולדת על תנא., מצג שווא שהחברה שסועה באופן שאין בו סיכוי לאיחוי, הכל רע, הכל נורא, הכל איום ומחריד, הכל מזעזע ולכן צריכים כינוסים להצלת מה שמתאים באותה הרגע מצבי הים ועד לדובי הפנדה. המצילים ללא הפסקה. כיום, בעידן התקשורת הפתוחה, המעט מעט מעט מגוונת, התקשורת של הרשתות החברתיות, רוב הציבור כבר אינו בולע כשבוי את הנדסת התודעה השיטתית, אינו מושפע משטיפת המוח, יודע להבחין בין עיתונאים לתועמלנים, בין שופרות לטרומבונים, בורר את הבר מהתבן מההבלים של חלק מהתקשורת המגויסת ולכן מתקפת כינוסי ההצלה והחירום אינה עושה עוד רושם על אזרחי מדינת ישראל החופשיים. המיעוט מתבצר בכינוסי הצלה, מגביה חומות של בדלנות, מתגדר בתלתליות פירוד, בורא בסגנונו המפלג עולם מדומה, בועת כזב ורמייה, אלא שכמו מצביא כושל כשהוא מסיט ראשו לאחור, מגלה מיעוט קיצוני זה כי נותר כמעט ללא חיילים. עצוב עד מדכדך מחד ומשמח עד מענג מאידך-גיסא, היה לגלות כי תם עידן, תם עידן ההיענות לקריאת אישים בולטים בציבור הנותרים כקוראים ואין עונה. עיין ערך נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מחולל ההפיכה המשפטית, הפרופ' אהרן ברק, אשר בקרב חלקים בעם נחשב כאדמו"ר, כקודש קודשים, ככהן הגדול, ודבריו באוזניהם דברי אמת, דברי חיים, כתורה לאהרון מסיני, ועתה, הוא קורא ואין עונה, זועק ואין שומע, מזמין לכבוש את הרחובות ואין יוצא, הנתינים אינם שומע לקריאות הקרב של אהרן ברק. כינוסי ההצלה והחירום אינם משפיעים עוד על הציבור, כמו גם סייעניהם המהדהדים והמדבררים אותם. אולי הגיעה העת לשנות את החשיבה, לראות את הטוב, את היפה, את המאיר. לקיים כינוסים לחיזוק האומה הישראלית, לביצור העם היהודי, לעודד לתיקון מתוך ההבנה כי תם עידן אדוני הארץ ובמדינת ישראל היהודית דמוקרטים כולם רוצים כינוס אחד, כינוס למען מדינת ישראל, ללא תנאים.