אתמול, כשכולם חגגו, החלטתי לנסות לישון מוקדם יותר. בכל זאת, זה היה היום האחרון של השנה האזרחית 2025, הזדמנות אחרונה להשלים מעט חוסר בשעות שינה מהשנה שחלפה. דרך בטוחה להירדם מהר היא לקרוא דוחות כספיים. על-פי דוחות כספיים, בארבעה-עשר החודשים הראשונים של המלחמה, החל משבעה באוקטובר 2023 ועד סוף 2024, הוצאות המדינה עמדו על כ-142 מיליארד שקלים, כולל הוצאות ישירות ועקיפות. חלק מההערכות מדברות על טווח כולל שעשוי להגיע ל 200 עד 250 מיליארד שקלים עד תום 2025, תלוי מה נכלל בספירה. אין על כך מחלוקת, זה היה מתבקש. מלחמת אין ברירה שנכפתה עלינו. תודות לדוחות הכספיים, אני מצליח להרדם. בחלומי, אני נזרק לאותה "מנהרת הזמן" של דאג וטוני, היא הסדרה המוכרת שגדלנו עליה, באופן מפתיע, אני נוחת הישר ב-7 באוקטובר 2023, לתוך הקפות שמחת תורה. השעה הייתה כבר שמונה בערב. משהו בחלום היה נראה מאוד מוזר. שונה מאוד ממה שזכרתי. אין חדשות כלל על אסון. לא התרחש כל טבח. אני צופה במסיבת עיתונאים. ראש הממשלה בנימין נתניהו עומד על הפודיום, מאחוריו שורת דגלי ישראל. לצידו, ישובים בנחת, שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש השב"כ. ובחלומי, כך הוא אומר: "אזרחי ואזרחיות ישראל, הלילה הזה נמנע אסון. נמנע טבח. נמנעה פגיעה שלא ניתן היה להשיב ממנה. בזכות החלטות קשות, בזכות אנשי ביטחון שפעלו בלי היסוס, ובזכות חלון הזדמנויות קצר, מדינת ישראל ניצלה הלילה. אבל האיום האמיתי לא היה רק מעבר לגדר. הוא היה גם בתוכנו. שנים של פילוג, של אובדן אמון, של שיח שהפך אויבות, כמעט עלו לנו במדינה. לכן, החל מהיום, אנחנו משנים כיוון. הממשלה שתקום לא תישען עוד על כוחו של אדם אחד, ולא על רוב מקרי, אלא על אחריות משותפת. היא תורכב משבעה שרים בלבד, מימין ומשמאל, שייבחרו בכנסת בהצבעה חשאית ויחויבו לפעול בהסכמה רחבה. אין לנו עוד פריבילגיה למשול זה על חשבון זה. אין לנו עוד פריבילגיה לפילוג וקרע. מדינת ישראל תתחיל בתהליך של גיבוש חוקה בהסכמה רחבה, תכבד את הכרעת הציבור, ותשקיע את משאביה קודם כל באזרחיה, בחינוך, בביטחון האישי, בפריפריה, ובחיבור מחדש בין חלקי העם. אזרחי ישראל, הלילה הזה הוכיח, כל עוד אנחנו פועלים יחד, אפשר למנוע אסון. כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן.

וזה התסריט של מה שהתרחש לפני כן. באותה שבת ממש של חג שמחת תורה.

02:00:שבת, 7 באוקטובר, דרום הארץ. על הצג: "קפיצה חריגה, כל הרשתות". צליל חד. לא אזעקה, טלפון מוצפן. בחדר שינה חשוך במרכז הארץ, ראש אגף בשב"כ מתיישב בבת אחת. טלפון נוסף. ועוד אחד. במקביל, במטכ"ל, הרמטכ"ל הרצי הלוי מקבל שיחה מקודדת ישירות מחמ"ל 8200. "יש לנו חריגה רוחבית. לא נקודתית. לא רעש. זה שקט... מסוכן מדי."

02:07:באגף המודיעין מישהו לוחש את המילים שאסור היה לומר בקול: "זה לא תרגיל. זה לא הסחה. זה הכול. בבת אחת." נתוני רחפנים נדלקים. מאות סימים ישראלים בעזה מופעלים. מתגלה שקווי תקשורת נחתכו מבפנים. מישהו זורק משפט שמפיל את החדר: "אם הם עולים עם אור ראשון, זה טבח." שתיקה.

02:11: ההחלטה הרמטכ"ל לא מבקש אישור. הוא אומר משפט אחד: "מפעילים הכול. עכשיו." לא "היערכות". לא "כוננות". הקפצה מלאה.

02:15: צה"ל קם, בסיסים נדלקים כמו לוח חשמל ישן. מסוקים מונעים בלי רעש. טייסות חירום מוקפצות. טנקים יוצאים ממחסות, כאילו חיכו לפקודה שנים. מילואימניקים מקבלים הודעה אחת, קצרה: "לבוש מלא. יציאה מיידית. זה לא תרגיל."

02:28: עזה יחיא סינוואר יושב בחדר חשוך. הכל מוכן. הוא מחכה לזריחה. ואז משהו לא מסתדר. רחפן אחד לא עולה. אנטנה לא עונה. איש קשר לא חוזר. הוא לוחש: "הם יודעים."

03:05: המכה המקדימה - בלי הצהרה. בלי מסיבת עיתונאים. הגל הראשון פוגע במחסני אמל"ח. השני, בחוליות יציאה. השלישי, בראשי תאים שכבר לבשו מדים. בדרום, כוחות מיוחדים תופסים נקודות פריצה לפני שהן נפתחות. שער אחד נחתך במערכת "רואה יורה". ומאחוריו כבר ממתין כוח צה"ל דרוך.

04:40: המתקפה שתוכננה להיות סיוט היסטורי מתפוררת. חוליות נכנסות למלכודות. מטוסים מפציצים, מנהרות נחסמות. קווי פיקוד נעלמים. סינוואר בורח. לא רחוק. אבל מהר מדי. והוא טועה. יש מודיעין מקדים. מטוס קרב מטיל פצצה אימתנית בדיוק על מיקומו.

06:12: הזריחה שלא הפכה ליום שחור - השמש עולה. אין חדירה. אין טבח. אין חטיפות. המזכיר הצבאי מקבל שיחה. הרמטכ"ל וראש השב"כ על הקו. "אדוני ראש הממשלה, טבח גדול נמנע. לא הייתה ברירה. חלון ההזדמנויות היה קצר. חיסלנו הבוקר את יחיא סינוואר." יישובי העוטף מתעוררים לשקט מוזר. מסיבת הנובה הסתיימה. כולם חזרו הביתה. לא יודעים כמה היו קרובים לקצה.

ואז אני מתעורר. מגלה באכזבה, זה היה רק חלום. "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן." אולי לא באמת צריך מנהרת זמן. אולי צריך רק אומץ להתעורר, לפני שהנר יכבה.