מה אפשר לעשות? תפקיד חשוב יש ויהיה לכל מי שמבין את המשמעות של המשך השלטון הנוכחי ואת החובה להחליפו בקלפי. השקר מנצח כאשר האמת היא שחצנית או פחדנית: כאשר היא אומרת "מי זה בכלל שאענה לו" או כשהיא אומרת "לא כדאי להתחיל איתו". צריך להגיב. אסור לתת לשקר לשחק מול שער ריק. אם כל אחד יקדיש רק עשר דקות ביום למתן מענה ברשתות, התמונה עשויה להשתנות. וזכרו: בסופו של דבר, הבחירות הללו יוכרעו על כמה מנדטים לכאן או לכאן. צריך לשכנע כמה מאות אלפי ישראלים להצביע בעד מפלגות האופוזיציה.
על מפלגות האופוזיציה מוטלת החובה לנהל מאבק סיזיפי ומרוכז נגד התופעות הללו, לאתר אותן ולהתריע עליהן. לפחות בתחום הזה, הן צריכות לתאם את פעולותיהן. אין כמובן טעם לצפות שהמשטרה תתערב; היא לא עושה כלום אפילו לבריונים העבריינים שמציקים בראש חוצות לפוליטיקאים, לעיתונאים ואמש ל
אהרן ברק. מה שמביא אותו לגוף החשוב ביותר: ועדת הבחירות המרכזית.
הוועדה עצמה היא גוף פוליטי בו יש רוב לקואליציה. אבל יש לה מנגנון מנוסה של עובדי ציבור נאמנים, ועומד בראשה אחד האנשים הישרים ביותר שאני מכיר: המשנה לנשיא בית המשפט העליון,
נעם סולברג. הוא משרת ציבור מזה 45 שנה: רב-סרן בחיל-האוויר, עוזר ליועץ המשפטי לממשלה, שופט שלום, שופט מחוזי, שופט בעליון. וזה מעבר לאישיותו המרשימה וגדולתו כמשפטן.
סולברג שומר המצוות ותושב גוש-עציון מתואר כשמרן, אך לאחרונה גם הוא קורבן של מכונת הרעל משום ש"העז" שלא לצאת נגד הנשיא
יצחק עמית, עמד בראש ההרכב בנוגע להשתמטות החרדים והיה שותף לפסק הדין שביטל את הדחתה של גלי מיארה. לפני שלוש שנים הוא דחה על הסף ניסיון של הממשלה לקבל שנת כהונה חמישית. סולברג הבטיח לאחרונה, שהוועדה ערוכה להגן על טוהר הבחירות. גורל המדינה בידיו.