ראש הממשלה נכשל בדיבוריו על ניצחון מוחלט עוד בטרם הושג ניצחון כזה. על כך יש לומר "אל יתהלל חוגר כמפתח" (מלכים א', כ', י"א). המלחמה שאנו עדיין נמצאים בתוכה טרם הסתיימה:

• חמאס, על-אף ההישגים הכבירים של ישראל בראשות נתניהו, עדיין עומד על רגליו, שולט בכוח הזרוע על כמעט מחצית מרצועת עזה ועל הכלכלה שלה, והוא גם הארגון הערבי המוביל ביהודה ובשומרון.

• רשות הטרור הפלשתינית, שחייהם של חללי צה"ל משמשים מגש הכסף למעורבותה הזוחלת בנעשה ברצועת עזה.

• "המתווכות" העוינות, טורקיה וקטר, שלכל אורך הדרך מייצגות את האויב, ולמרות מציאות זו, ישראל הרשמית טרם הכירה באחריות טורקיה לרצח העם הארמני. ממה חוששת ישראל?

• ישראל, על-אף החזרת כל החטופים - החיים והחללים - למשפחותיהם, עדיין מלקקת את פצעיה ועדיין אינה קולטת את היקף המשמעות והחומרה של הישגי האויב במלחמה שכפה עלינו. אחרת אי-אפשר להבין את מאמציו של ראש הממשלה להכשיר את שרץ ההשתמטות של שלוש קבוצות גדולות באוכלוסייה, שכל אחת מהן מונה מאות אלפי אנשים:

- החרדים, הסוחטים אותו וגורמים לו להנציח את אי-השוויון ולהחליש את צה"ל במקום לחזקו. שקר "תורתו אומנותו" נמשך באין מפריע למרות צרכיו של צה"ל. - הערבים, שאינם מופעלים אפילו בשירות אזרחי (לא לאומי; אפשר להבין את רגישות הערבים לצמד המילים "שירות לאומי", אבל אין לפטור אותם משירות אזרחי). - משתמטים אחרים מטעמי "מצפון" ו/או באמצעות אישורים רפואיים מזויפים.

• ישראל, על-אף לקחי שלוש השנים האחרונות, ממשיכה במאמציו המגושמים של שר המשפטים להנהיג רפורמה משפטית חיונית ובמאמצי הרל"ביסטים למיניהם לטרפד את מאמציו, שהם מגושמים אבל חוקיים. וכאשר מנהיגי האופוזיציה מתקוטטים ביניהם מי יעמוד בראשם נתפשה עמדת ההובלה על-ידי השופט יצחק עמית והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה. התנהגותם של שני אלה מוכיחה עד כמה מסוכנת ובלתי דמוקרטית הייתה המהפכה המשטרית/המשפטית מבית מדרשו של נשיא בית המשפט העליון בעבר, אהרן ברק.

• ישראל, על-אף האמור בחוק ועדות חקירה חשכ"ט-1969, ועל אף שלא נאמר בחוק "ועדת חקירה ממלכתית" או "ועדת חקירה לאומית", ממשיכה להתקוטט על התואר המיותר לוועדה.

• ישראל, על-אף כל האמור לעיל, מתנהגת כאילו לפנינו מערכת בחירות בין ימין לשמאל או בין ביביסטים לבין רל"ביסטים. יש להפנים שמערכת הבחירות 2026 אמורה להיות בין משרתים לבין משתמטים.

על סמך ניסיון העבר, יש להסכים מראש על המפלגות שתשתתפנה בממשלה הבאה:

• רק מפלגות הדוגלות בכך שמדינת היהודים תהיה מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית, וללא מפלגה כלשהי שאינה מסכימה להגדרה זאת של מדינת היהודים.

• אם להכליל קיצונים, אזי איתמר בן-גביר כשר כמו יאיר גולן, ואם לא לכלול קיצונים, אזי לא איתמר בן-גביר ולא יאיר גולן.

• ראש הממשלה יהיה מי שהציבור יקבע בבחירות 2026, ואם אף מועמד לא יצליח להרכיב ממשלה, כי אז יכהנו בזה אחר זה שני המועמדים המובילים.

במילים אחרות, אם בנימין נתניהו יצליח להרכיב קואליציה של משרתים בלבד אזי הוא יהיה ראש הממשלה, ובממשלה ישתתפו ראשי מפלגות האופוזיציה הנוכחית. ולהפך, אם אחד מהאחרונים יצליח להרכיב קואליציה של משרתים בלבד אזי הוא יהיה ראש הממשלה ובממשלה ישתתף הליכוד בראשות נתניהו. אין לחזור על השגיאה החמורה שנעשתה בעקבות בחירות 2022: יאיר לפיד ויתר מפלגות האופוזיציה סרבו להשתתף בממשלה בראשות נתניהו, וכך דחקו אותו לזרועות איתמר בן-גביר. על כן, הן נתניהו והן מועמד מפלגות האופוזיציה הנוכחית חייבים להתחייב מראש לקבל את הכרעת הציבור. בשעת כתיבת שורות אלה, שתי מפלגות בלבד אומרות דברים נכוחים:

• המילואימניקים בראשות יועז הנדל, מפלגה הדוגלת בשירות שיכלול את כולם.

• כחול-לבן בראשות בני גנץ, מפלגה המגדירה היטב את הממשלה המתבקשת בשעה זו.

למרבה הצער, נכון לעכשיו, שתיהן אינן עוברות את אחוז החסימה, אבל יש לקוות שיצליחו לעשות כן לפני הבחירות.

אז מהו הניצחון מוחלט?

הניצחון המוחלט באמת הוא הקמת ממשלה שכל מרכיביה מחויבים לביטחונה של מדינת היהודים, מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית, המבוססת על קואליציה רחבה של כל הדוגלים במדינה כזאת ובשירות שווה ואחיד של כולם. הקואליציה הבאה צריכה להיות כזו שראשי המפלגות בה יבהירו מראש - לפני הבחירות - שלא יפסלו איש את רעהו, ואף יתחייבו מראש לשבת זה בממשלתו של זה, כפי שיקבע ציבור הבוחרים. כמו-כן, מכל מרכיבי הקואליציה הבאה יידרש לשלול את הקמתה של מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל המערבית. מי שאינו מוכן לשלילה כזאת לא למד דבר ולא הפנים את לקחי המלחמה הנוכחית.