גרסתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בהתייחס לכשל המודיעיני המתמשך בדרך ל-7 באוקטובר, מחוללת טלטלה במערכת הפוליטית ובתקשורת המיינסטרים. שלא במפתיע, מתוארים 55 עמודי עדותו של נתניהו בפני מבקר המדינה כאוסף של שקרים, חצאי-אמיתות, סילופים והוצאת דברם מהקשרם. מקהלת המקטרגים אינה יודעת את נפשה, בהינתן המהלך הבוטה והבלתי שגרתי שננקט על-ידי ראש הממשלה, זאת, תוך ערעור על זכותו וסמכותו של נתניהו לבסס את טיעוניו על מסד של מסמכים ופרוטוקולים, כאשר ברקע נשמעת תהייה "מי הסמיך אותו" להלבין חומרים מסווגים. חשוב לציין כי בעשותו כן, ביקש ראש הממשלה לאתגר את בג"ץ, אשר בעצת היועמ"שית, הטיל וטו על המשך העיסוק של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, בתחקיר כשלי 7 באוקטובר. חסימתו של מבקר המדינה הונחתה כדירקטיבה משפטית (ספק אם בסמכות וברשות), אך ימים ספורים לאחר עדותו של נתניהו בפני המבקר וצוותו המקצועי. האם ננקט המהלך בתזמון מקרי? אך פתי יאמין... לעצם העניין ייאמר על הסף כי עדות בפני מבקר המדינה כמוה כעדות בשבועה (על-פי חוק יסוד: מבקר המדינה וחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958), על המשתמע מכך. כלום יעז ראש הממשלה לעגן בתודעת הכלל גרסה כוזבת אשר תטפח על פניו ותהפוך אותו ללעג ולקלס? מכל מקום, הטענה השגורה לפיה גרסתו של ראש הממשלה היא חלקית וסלקטיבית, אין בה כדי לשנות דבר, שכן ציטוט דברים בשם אומרם מתוך פרוטוקולים, אמור לייצג את העמדות שהובעו על-ידי ראשי ארגוני הביטחון והמודיעין לאורך זמן, כך בהתייחס לשורות התחתונות של מסמכי הערכות מודיעין. כך או אחרת, נהיר לכל כי לאורך זמן, שיקפו גורמי המודיעין הערכה לפיה חמאס חלש ומורתע, ומגמת פניו לשיפור איכות החיים ברצועת עזה. לא הייתה זו בהכרח קונספציה, אשר מטבעה המתודולוגי היא בגדר "השערת מחקר" הטעונה לאורך זמן אישוש לאיתנותה, אלא תולדה של עיבוד וניתוח תשומות מודיעיניות שהניבו הערכת מודיעין רציונאלית. תוחלתה של הערכת מודיעין זו שאבה תימוכין גם מעובדת יחסי הכוחות האסימטריים המובהקים שבין צה"ל לבין חמאס (והג'יהאד האיסלאמי). מכאן נגזרה מדיניות שביסודה חתירה לשימור יציבות מול רצועת עזה, שביטויה העממי נחרת בתודעה כ"שקט ייענה בשקט"! הרעיון המכונן שעמד מאחורי מדיניות זו, יצא מתוך הנחה שגם בהינתן השקט היחסי בגבול עם הרצועה, צה"ל ערוך לסכל כל פרובוקציה או יוזמה התקפית של חמאס, ללא קושי מהותי. לכך מצטרפת תחושת הביטחון המערכתי באפקטיביות ובאמינות ההתרעה המודיעינית, על בסיס יכולות איסוף איכותיות. במקביל, במישור המבצעי, אף גבר הביטחון העצמי בעקבות השלמת מיזם המכשול התת-קרקעי ("הקיר החכם") לאורך גבול הרצועה, אשר היה בו כדי לסכל כל ניסיון חדירה לשטח ישראל באמצעות התווך התת-קרקעי. אחד מהארגומנטים הבולטים המונחים לפתחו של ראש הממשלה מתייחס לשורת מכתבי התרעה/אזהרה שהועברו אליו במהלך שנת 2023, הן על-ידי ר' השב"כ והן על-ידי ר' חטיבת המחקר, לפיהם "אירן, חמאס וחיזבאללה מזהים הזדמנות לפגוע בישראל בעקבות הקרע הפנימי בישראל והכשירות של צה"ל נכון לאותה תקופה". גורמי הביטחון נאחזים במכתבים אלה כהוכחה לכך שאמנם הועברה התרעה אמיננטית אל הדרג המדיני, אולם זו נתקלה בהתעלמת ובחשדנות מצד ראש הממשלה. לגופם של הדברים, יש לתהות האמנם התקבל מידע מודיעיני מהימן שעליו ביססו ראשי מערכת המודיעין את מכתבי ההתרעה המטלטלים אל ראש הממשלה? שהרי מידע בעל מאפיינים כה קריטיים היה אמור להיות מופץ, גם במתכונתו הגולמית, אל ראש הממשלה. תהייה נוספת המעלה סימני שאלה, נוגעת לפרדוקס הלוגי לפיו כיצד ייתכן שבהינתן התרעה כה חמורה מפני כוונות התקפיות של האויב, לא נעשה דבר בצה"ל כדי לקדם את פני הרעה, בדמות שינוי היערכות ותגבור כוחות לאורך הגבול? אדרבה, כיצד ניתן להסביר את דילול הכוחות לאורך גבול רצועת עזה, עד כדי הדממה, במהלך חגי תשרי תשפ"ד? מתגנב אפוא החשד, ולו לכאורה, כי "ההתרעה האסטרטגית" לא הייתה אלא אינטרפרטציה מרחיבה למידע בדבר עיסוק, כמו מטבע הדברים, של אירן, חיזבאללה וחמאס במשבר הפנימי בישראל ומשמעותו, על-רקע ההתנגדות הנרחבת לרפורמה המשפטית. משכך הדבר, הרי שאין לשלול היתכנות שננקטה מעין מניפולציה במידע הזמין, מול ראש הממשלה כדי לדרבנו לגנוז את הרפורמה המשפטית. העובדה שראש הממשלה ביכר לגמד את אקוטיות "ההתרעות" (בלשונו בראיון לערוץ 14: "אני חושב שיש בכך הפרזה"), עשויה להעיד כי זיהה במסגרתן הקרנה של סממנים פוליטיים שאינם בבחינת מודיעין "נטו"; שהרי ההתרעות "גובשו" על-רקע הרפורמה המשפטית בישראל. יתר על כן, גם מדיווחים בכלי התקשורת הפלשתינים עלה כי לא הרפורמה הייתה זו אשר החלישה את ישראל, אלא דווקא תופעת הסרבנות ואי-ההתייצבות למילואים! בעדותו בפני מבקר המדינה, מפנה ראש הממשלה זרקור ממוקד כלפי תפקודו של ר' השב"כ בליל 7-6 באקטובר 2023, בהינתן צבר הסימנים החריגים שנקלטו מכיוון חמאס, זאת כאשר הערכת ר' השב"כ סיווגה את תרחיש החשש מפעילות התקפית ישראלית כהנחת העבודה המובילה, ומכאן נגזר הצורך להקפיד שלא לייצר מיס-קלקולציה במהלכים לא זהירים [של צה"ל]. בהעדר דירקטיבה אחרת של מי מגורמי המקצוע במהלך אותו לילה, נראה כי הערכותיו של ר' השב"כ תורגמו לפקודות והנחו את דרגי השטח באוגדת עזה. בהקשר זה קובע ראש הממשלה כי "האופן בו תפסה מערכת הביטחון את המצב מול חמאס הוא שהוביל בסופו של דבר, בזמן אמת, וגם תחת סימנים חריגים, לכך שבהערכת מצב בראשות ר' השב"כ ניתנה הנחייה להימנע מפעילות רחבה בכל הנוגע למוכנות לתגובה, בשל חשש ממיס-קלקולציה". מבלי לומר זאת מפורשות מסיק ראש הממשלה כי בהינתן ה"סימנים החריגים", לא הייתה כל הצדקה להסתתר מאחורי "קונספציה", אם הייתה כזו, או מדיניות של הכלה כדי לשמר רגיעה לאורך גבול הרצועה. מעשית, הנחייתו של של ר' השב"כ הייתה, לגרסת ראש הממשלה, מנותקת לחלוטין מהמצב העובדתי בשטח, וההיגיון המבצעי שהנחה אותו היה תמוה, בלשון המעטה. ראש הממשלה מאמץ כאן את התובנה המתודולוגית לפיה תוחלתה של קונספציה תתבטל מן הרגע שהתקבל מידע מודיעיני אשר מפריך אותה. תובנה זו הייתה אמורה להיות נחלתם של כלל גורמי ההערכה בליל 7-6 אוקטובר 2023! יוצא אפוא כי גם לדידו של ראש הממשלה, את מיקוד הכשל המודיעיני-אופרטיבי יש להפנות לעבר האחראים להערכת המודיעין המוטעית, בליל ה-7-6 באוקטובר, בהינתן הצבר הסימנים המעידים הדרמטיים בהתייחס לכוונות חמאס לביצוע חדירה לשטח עוטף עזה. כך או אחרת, כאשר הנחת העבודה הבסיסית של ראש הממשלה היא כי מתקיימת משוואה א-סימטרית אינהרנטית מול חמאס, הרי שמשקלם הריאלי של המהלכים המדיניים-ביטחוניים בהקשר לרצועת עזה שננקטו לאורך זמן, ובכלל זה סוגיית אישור העברת "מזוודות הכסף" מקטר, והימנעות מביצוע סיכולים ממוקדים נגד בכירי ארגון הטרור, אינו מהותי, אם בכלל. יש באמור לעיל כדי להוציא את האוויר מ"בלון" התוכחה של גורמי האופוזציה ותקשורת המיינסטרים, אשר אינם חוסכים שבט לשונם בניסיון "לצלוב" את ראש הממשלה ולהכתירו בתואר המפוקפק של "מממן ומחמש החמאס", מבלי לשכוח גם את מיזם הספר הדווקאי, "מר הפקרה". וכמאמר הביטוי הארמי "ואידך זיל גמור".