כמו כל דבר בחיים, גם לבחירת חברי הרשימות לכנסת אין פתרון מושלם ולכל שיטה יש חסרונות משלה. ייתכן שהדרך הטובה ביותר, או הגרועה פחות, תהיה שילוב של פריימריז וועדה מסדרת: חברי המפלגה יבחרו את המרכז או הוועידה – כמה מאות ולכל היותר אלפים בודדים של נציגים – והללו יבחרו ועדה מסדרת בת כתריסר חברים שתרכיב את הרשימה.
אפשר בהחלט שחברי המרכז/הוועידה יתנו הנחיות לוועדה המסדרת, למשל: כמה נשים לשבץ, כמה מועמדים חדשים לכלול, כמה מקומות ייחשבו לריאליים והיכן בגדול ישובצו נציגי קהלים שונים. הוועדה המסדרת תקים ועדות משנה שייפגשו עם המועמדים, שיחויבו להציג מספר מינימום של תומכים מבין חברי המרכז/הוועידה. ניתן גם לגייס את הטכנולוגיה לשם סידור וסינון ראשוניים שלהם.
ניתן להניח, או לפחות לקוות, שהליך כזה יבליט את מי שיש לו כשרונות אמיתיים ויכולת מוכחת, וידחק לשוליים את הקיצוניים והמתסיסים. ייתכן שאפילו אפשר לקבוע אותו בחוק; ככלות הכל, בחירת המועמדים רחוקה מלהיות עניין פנימי של המפלגות, וזכותה של הכנסת לקבוע כיצד ייבחרו הבאים בשעריה. לאור הרמה ההולכת ויורדת של חברי הכנסת, שווה לכל הפחות לנסות שיטה אחרת.