זה מול זה ניצבים שני מחנות של מעצבי תודעה: אלה הפועלים למען טשטוש מהותו ואופיו הנוראים של יום הזוועות מלפני כמעט שנתיים וחצי, ואלה המנסים להשכיח את המועד שנבחר על-ידי האויב האכזר - שבת שמחת תורה - מועד שהבחירה בו נועדה להעצים את הכאב, הזעזוע וההשפלה. לא ברור מה מריץ את "היועצים" ומלחכי הפנכה ב"סביבת ראש הממשלה". שום משחק מילים מיותר ומתריס לא ישכיח ואפילו לא יטשטש את עוצמת המכה שספגנו באותו יום שחור. גם מנקודת המבט ההסברתית חשוב להדגיש את האופי הבלתי האנושי של מתקפת האויב באותו היום. לא ברור לשם מה "מטה (חלק) המשפחות" מתעקש להשתמש דווקא בתאריך הלועזי, תוך השכחת האופי היהודי של אותו יום, שהשמחה בו הושבתה ונגדעה באכזריות כה נוראה. מאז ומתמיד ציינה מדינת היהודים את אירועיה הרשמיים בהתאם ללוח העברי. טבח שמחת תורה (2023) התרחש 120 שנים (1903) אחרי פרעות קישינב, עיר ההרגה: "השמש זרחה, השטה פרחה והשוחט שחט", אבל הטבח הנוכחי התרחש במדינת היהודים העצמאית (?) והחזקה (?), והיקפו היה עצום הרבה יותר. טבח שמחת תורה התרחש באותו חודש (תשרי, אוקטובר) שבו פרצה מלחמת יום הכיפורים 50 שנים מוקדם יותר, ביום הכיפורים הנורא של שנת תשל"ד - 1973. איש לא העלה בדעתו לקרוא לאותה מלחמה בשם מלחמת 6 באוקטובר. היה ברור לכל ששמה של המלחמה צריך להיות מלחמת יום הכיפורים. באופן דומה, המלחמה הנוכחית מן הראוי שתיקרא מלחמה/טבח שמחת תורה, ולא מלחמה/טבח שבעה באוקטובר. בין אם המלחמה הנוכחית, שטרם הסתיימה, תיקרא מלחמת שמחת תורה ובין אם תיקרא טבח שמחת תורה, אין להשכיח את מעשי הגבורה הרבים שהיו באותו יום שמחת תורה ומאז ועד היום. כשם שב-כ"ז בניסן מציין עם ישראל מדי שנה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כך מן הראוי שהנצחת מלחמה/טבח שמחת תורה תכלול גם התייחסות לגבורה, ולא רק לטבח.