יום שישי פרסמתי בקבוצת 'לא סופרים' של עיתון 'הארץ' הרהור על ספר שירה שנכתב על-ידי בינה מלאכותית. כתבתי שם שהבינה המלאכותית היא למעשה מודל של אישיות פסיכופתית (שמחליפה את המודל הקדום של אלוהים). תיארתי את האישיות הפסיכופתית לא כעלבון או כ'הפרעה', אלא כאישיות שעומדת בראש ההיררכיות של עולמנו (בעסקים ובפוליטיקה), כאישיות ריקה מתוכן המשתלטת על נכסיהם של אחרים. זהו מודל ההצלחה הקפיטליסטי. ציינתי את היטלר ודונלד טראמפ ובנימין נתניהו, וכתבתי שלבינה המלאכותית אין יכולת אמפתית, והיא כותבת כמו סופרים שאין להם אמפתיה לגיבורים שלהם, למשל עמוס עוז.
זכיתי, כמובן, לחרפות גסות ומבזות של פניה עוז, שזוכרת את הסקירה החיובית שלי על ספרה של גליה עוז, שחשפה את הסופר הידוע כאישיות פסיכופתית. בהמשך, מנהלת הקבוצה 'לא סופרים' של 'הארץ' דרשה ממני בשם מערכת 'הארץ' למחוק את שמותיהם של נתניהו ועמוס עוז, ואיימה למחוק את הפוסט שלי. היא אסרה עלי לציין את העובדה שהטקסט שלי מצונזר.
במשך שנים רבות אני כותב על הכיבוש ועל האפרטהייד. ספרי בנושאים אלו נאסרו להפצה בשטחים הכבושים, וחלקם הוחרמו על-ידי התקשורת בישראל. בשנים האחרונות אני עד להשתלטות התרבות הפשיסטית בישראל, ועל ההתקרנפות של רוב תושבי ישראל. לתקשורת הישראלית יש מקום מרכזי בהתקרנפות זו.
קשה לי לשאת את רצח-העם בעזה, ואת השתיקה של רוב תושבי ישראל. למרות זאת נחרדתי דווקא מן הצנזורה חסרת הפשר הזו של עיתון 'הארץ'. כשהעיתון שדוגל בחופש ביטוי וליברליזם חוסם את פי, אני מבין שכבר עכשיו פי חסום בישראל, ושהדעות הפוליטיות שלי מסכנות את קיומי. (בשנים האחרונות אני חוקר את מהותה של האישיות הפסיכופתית, שאינה 'הפרעת אישיות' אלא תנאי להצלחה בתרבות שבה אנו חיים, ואני כותב על כך בספר שיצא לאור השנה).