לעלילת הדם הנבזית והמסוכנת לפיה ישראל ביצעה השמדת עם ופשעי מלחמה יש אחות קטנה - אבל נבזית ומרושעת בזכות עצמה - לפיה חלק מתפוצתה האדירה של העלילה הגדולה נעוץ בהתבטאויות של שרים וחברי כנסת שתמכו בפה מלא בפשעי מלחמה בעזה. ועל כך יש לי שלושה דברים לומר: 1. לא בדקתי כל התבטאות בפני עצמה, אבל אני מרשה לעצמי להעריך שפשוט אין בנמצא "שרים וחברי כנסת שתמכו בפה מלא ברצח עם", וכל ה"התבטאויות" אליהן מתכוונים תומכי העלילה הקטנה צוטטו באופן מוגזם, מגמתי, או סתם שהוצא מהקשרו על גבול השקרי - ואז פומפמו בהתלהבות בידי בעלי הענין. 2. גם אם בכל זאת היו כמה התבטאויות לא-מוצלחות שכאלה שנאמרו, יש להניח, בלהט הרגע, כל אדם הגון עם מעט שכל בראש יודע שאין שום קשר בין ההתבטאויות המקריות האלה לבין המדיניות של צה"ל, שנקבעה בשטח באופן עקבי בהתאם לדין הבינלאומי, ולכן כל אדם הגון שמוצא התבטאות כזאת צריך לומר - זה בכלל לא קשור וזה לא מוכיח כלום, במקום לומר באיזו התממות: "אוי נכון, כמה חבל שאחדים מתוכנו מחזקים את עלילות הדם שמפיצים אויבינו על-ידי הצהרות לא מוצלחות". 3. ולבסוף, מכונת התעמולה האנטישמית האדירה שהחלה לפעול כאן רגע אחרי הטבח ועוד לפני שמי מאיתנו בכלל התאושש מספיק בשביל לפתוח את הפה ולהגיב - ממש לא הייתה צריכה את ההתבטאויות הספורדיות האלה, ככל שהיו, בשביל לפעול את פעולתה. ולכן, כל מי שמשתף פעולה עם ההאשמה העצמית הזו, מסיר לפחות מקצת האשמה משונאינו המנוולים, ומפנה אותה פנימה ללא שום בסיס (אם כי אני יכול כמובן לנחש את המניעים), וכך משתתף בעלילה מכוערת.