במחקר שאני עורך על האבולוציה של התנועה הפרו-פלשתינית בארה"ב, נחשף נדבך שמשנה את כללי המשחק: הכסף. לא מדובר רק בתרומות קטנות של סטודנטים, אלא במנגנון הלכתי משומן. מועצת הפיקה של צפון אמריקה (FCNA) פרסמה פסיקה דרמטית: מותר להשתמש בכספי זכאאת (צדקה דתית מחייבת) למימון קמפיינים פוליטיים. למה זה קריטי? הון דתי הופך להון פוליטי: כספים שיועדו בעבר לרווחה, מתדלקים כעת קמפיינים כמו ה-"Uncommitted" נגד הממשל. "למען אללה" ככלי אלקטורלי: השימוש במושג "פי סביל אללה" כדי להצדיק תמיכה במועמדים פוליטיים מעניק למאבק מעמד של חובה דתית. גיוס משאבים 2.0: זהו שלב מתקדם של מיסוד, המאפשר לתנועה אורך נשימה כלכלי שקשה לעצור. [הרחבה פה]. המאבק בקמפוסים הוא רק קצה הקרחון. מתחת לפני השטח, התשתית הדתית והכלכלית של הקהילה המוסלמית באמריקה עוברת "פוליטיזציה" מלאה כדי להשפיע על מדיניות החוץ של ארה"ב מהשורש. תודה לטיפ לד"ר אודי רוזן (פרק מרתק איתו על אחים מוסלמים במערב ניתן לשמוע פה).