ברוכים הבאים לקרקס המוסר הכפול: המדריך לערכים ב-0% שומן ו-100% צביעות. מדהים לראות את אבירי המוסר מזדעזעים מיעל פוליאקוב כאילו היא המציאה את הציניות, בזמן שהם עושים "שייר" בהתלהבות ל"ארץ נהדרת" כשביזוי נשים הופך ל"אמנות", בתנאי שהן בצד הפוליטי הלא נכון. האלגוריתם של הצביעות עובד ככה: - צחקת על משקל? את מפלצת. - רמסת אישה כי היא ימנית/דתייה? את "סאטירה נושכת". - שלחת ילדות בנות 12 "לחגוג את הגוף שלהן" (ועל הדרך לאסוף לייקים מפדופילים בלי שהתכוונת)? את רותם סלע ואת "מעצימה". הגענו לנקודת האל-חזור: בעולם שבו אישה שזוללת כמו בהמה ועדיין נשארת דחליל - כי היא מלמדת את הבנות שלנו לבלוס אבל עורכת את התמונה ויורקת את האוכל מהפה לא מול המצלמה - גורפת מיליון עוקבים, אבל ד"ר לפיזיקה גרעינית מקבלת שלושה לייקים (אחד מהם מאמא שלה). הבעיה היא לא המשקל שאותו הביאה יעל פוליאקוב כמטאפורה, אלא המשקל הסגולי של המוח שלנו. במקום ללמד בנות לחגוג את העירום והמותגים, אולי ננסה פעם אחת לחגוג ולפתח את השכל שלהן? גוף יכול להיות רזה או שמן, אבל הטמטום הוא תמיד חסר גבולות. הגיע הזמן להפסיק להעריץ ריקנות פוטוגנית ולהתחיל להשקיע במה שקורה בתוך הגולגולת, ולא רק במה שנכנס לפה או יוצא מהארון.