​השורשים ההיסטוריים: מלכודת השליטה והיעדר ההסדר

​האש אכן לא שככה. מדינת ישראל מצויה כיום במלחמה ישירה מול אירן ובמערכה פעילה בכל החזיתות. זהו סכסוך שנגרר כבר עשרות שנים, מאז מלחמת ששת הימים ב-1967. ישראל אומנם כבשה שטחים נרחבים בסיני, בעזה וביהודה ושומרון, אך מאז לא הצליחה לגבש הסדר מדיני כולל. למרות הסכמי השלום עם מצרים (שהשאירה את עזה בידינו) ועם ירדן (שהשאירה את יהודה ושומרון בידינו), נותרנו בתוך מלכודת: בתוך שטחים אלו חיים פלשתינים שחלקם שואפים לחיסול המדינה, ומנגד, בקרבנו ישנם יהודים השואפים לישראל מהים ועד הירדן. התוצאה היא תלות הדדית כפויה בתוך מערכת יחסים כוחנית, אלימה ורוויית דם.

​השחיקה בבריתות האזוריות מול אירועי אוקטובר

​לצד הישגי העבר והסכמי אברהם, ניצב הסכסוך המדמם עם הפלשתינים שהגיע לשיאו הנורא בטבח אוקטובר 2023. אירועים אלו פוגעים אנושות ביכולת להמשיך בשגרת הסכמי השלום כאילו לא קרה דבר. תוכנית חמאס ליצור חזית מאוחדת נגד ישראל התהפכה עליו כאשר צה"ל תקף את אויביו בשלבים. חמאס נאלץ להשיב את החטופים וכעת עומד מול עתיד לא ידוע בעזה. בצפון, חיזבאללה אומנם מוכה, אך הוא נותר נוכח בשטח ומסייע לאירנים להטריד את ישראל ולפגוע בבסיסים אמריקניים.

​מגבלות הכוח האווירי והמודל של קוסובו

​המתקפה המשולבת של ארה"ב וישראל הייתה צפויה, אך מטרותיה נותרו עמומות שכן היא מתבססת על כוח אווירי ללא תמרון קרקעי. ההיסטוריה מלמדת כי מלחמה מהאוויר לבדה כמעט מעולם לא הפילה שלטון. המקרה של נאט"ו ביוגוסלביה ב-1999, שבו נכנע מילושביץ' לאחר 78 ימי הפצצות, נחשב חריג. אולם, עובדתית, משטרו נפל בזכות פעילות אקטיביסטית של צעירים שאיחדו את האופוזיציה והביאו להחלפת השלטון מבפנים. דונלד טראמפ רומז שזו כוונתו לגבי אירן, אך ספק אם המקרה הסרבי מתאים למבנה המשטר האירני.

​השבר הפנימי: ממשלת הימין והשחיקה החברתית

​בעוד המלחמה החיצונית נמשכת, החברה הישראלית נשחקת עד דק. ממשלת הימין הנוכחית שורדת גם לאחר המחדל הקשה, ומקדמת חקיקה שנועדה לחזק את השלטון ולהחליש את מערכת המשפט. המלחמה האינסופית משרתת אינטרסים פוליטיים: החרדים מבצרים את עולם הישיבות ומונעים גיוס, הציונות הדתית מעמיקה את אחיזתה ביהודה ושומרון ובמערכות המדינה, והליכוד פועל לשימור שלטונו של בנימין נתניהו.

​סיכום: הסכנה למפעל הציוני והצורך בטוב משותף

​ישראל נמצאת במלחמה פנימית עמוקה לצד המלחמה החיצונית. המשך המדיניות של "חיים על החרב" והזנחת הבריתות האזוריות והסדרים עם הפלשתינים מסכנים את המפעל הציוני. למרות התחושה המוצדקת של רדיפה כלפי העם היהודי ששב לארצו, חובה להבין כי רק הסדרים מדיניים וביטחוניים מוסכמים יוכלו להבטיח את עתידנו. כדי להגיע לכך, עלינו להפסיק לאלתר את "מלחמת האזרחים" הפנימית ולפעול יחד לגיבוש טוב משותף ומוסכם.