בשיחה ממושכת ומרתקת שקיימתי עם ד"ר עידן ירון, סוציולוג שחקר מבפנים את הקצוות הקיצוניים של הימין הישראלי במשך למעלה מעשור, עלתה תמונה של מציאות שאינה רק "קיצונית", אלא כזו שמפרקת באופן שיטתי את יסודות המדינה. זהו לא "נוער בסיכון" במובן הרווח; זוהי מערכת אידיאולוגית משומנת שפועלת תחת חסות, בשתיקה או בקריצת עין של הממסד. הדינמיקה של הכוח: בן-גביר נגד ה"גווארדיה הוותיקה" אחד הגילויים המעניינים בשיחה הוא הפיצול הפנימי בתוך התנועה הכהניסטית. ד"ר ירון מתאר כיצד איתמר בן-גביר "גנב" את התנועה (במילותיהם של אנשי המילייה) מידיהם של ברוך מרזל ומיכאל בן ארי. בעוד הוותיקים דבקו באידיאולוגיה נוקשה של טרנספר גלוי, בן-גביר בחר בנתיב ה"פרגמטי" - מילה שנחשבת לקללה בקרב הקיצוניים. אך אל תטעו: הפרגמטיזם של בן-גביר הוא טקטי בלבד. הוא משתמש ב"קריצת עין" - מחליף את הסיסמה "מוות לערבים" ב"מוות למחבלים", אך המסר לתומכיו בשטח נותר זהה. בשטח, נערי הגבעות חשים שבן-גביר בגד בערכי התורה בכך שאינו מצהיר על טרנספר מפורש, אך הם עדיין משמשים כזרוע המבצעת שלו. ישיבת "עוד יוסף חי" ואסטרטגיית הטרור ד"ר ירון מצביע על יצהר כמרכז העצבים הרוחני. תחת נשיאותו של הרב יצחק גינזבורג, רבני הישיבה יצחק שפירא ויוסי אליצור גיבשו את מה שהם מכנים "ערבות הדדית". בשיחה פירקנו את המושג הזה: ביהדות המסורתית מדובר בעזרה הדדית, אך כאן מדובר בחוזה מבצעי. ההיגיון פשוט ומצמרר: אם המדינה פוגעת במאחז אחד, כל המרחב מתגייס להפעלת לחץ. הלחץ הזה מופנה כלפי "האובייקט האחר" - המדינה וזרועות הביטחון. הם פוגעים בערבים כדי לייצר לצבא ולמשטרה "כאב ראש" לוגיסטי ופוליטי כל כך גדול, עד שהמדינה תעדיף לוותר על הפינוי. זהו טרור במובנו המזוקק: שימוש באלימות נגד צד ג' כדי להכניע את הריבון. הכבשים והמרחב השיחה שפכה אור על המעבר המתוכנן מ"גבעות" ל"חוות". בעוד שהגבעה היא נקודה אסטרטגית קטנה, "חוות הרועים" הן כלי להשתלטות על מרחבי ענק. ד"ר ירון מתאר את הכבשים כ"חיילות של ההתיישבות". נער בן 14 שנשלח לשטח עם עדר, חולש למעשה על אלפי דונמים וחונק את מרחב המחייה הפלשתיני. כאן נחשפת הציניות הכלכלית: בעלי החוות, שמרוויחים סכומי עתק מפעילות חקלאית ומתקציבים ציבוריים (קק"ל, משרד החקלאות), מנצלים את נערי הגבעות ככוח עבודה חינם. הנערים הללו, שאינם ציונים ואינם מקבלים את סמכות המדינה, מוכנים לחיות בתנאי דלות קיצוניים ("בוטקה" בשטח) בשם רעיון "ארץ ישראל השלמה", בזמן שהם משרתים אינטרסים כלכליים ופוליטיים של אחרים. הנרקיסיזם הממאיר של הכהניזם ד"ר ירון מציג ניתוח פסיכולוגי מרתק של מאיר כהנא: נרקיסיסט ממאיר שלא אהב את ישראל ושנא את כולם. מבחינתו, הגאולה מיועדת רק ל"שרידי פליטה" - חסידיו המועטים. כל השאר, כולל הציבור החילוני והדתי-לאומי, מיועדים להשמדה בתמונת העולם המשיחית שלו. זוהי אידיאולוגיה אנטי-ציונית ואנטי-אנושית ביסודה, המשתמשת ביהדות ככסות לפרשנות גזענית וקיצונית. סיכום: החלל הריק של הריבונות המסקנה מהשיחה עם ד"ר ירון היא שנוצר ביהודה ושומרון חלל ריק - "חור שחור" של ריבונות. המשטרה נעלמה, הצבא נמנע משיטור, והשב"כ מוגבל. המליציות החמושות הללו, שמתאמנות ופועלות באין מפריע, הן סכנה קיומית. כפי שאמר ד"ר ירון בשיחה: "הנשק שמופנה היום כלפי הפלשתינים, יופנה מחר כלפי שמאלנים וחברי כנסת". אם לא נגדיר את הקבוצות הללו כארגוני טרור ונפעיל נגדם את מלוא כובד משקלו של החוק למאבק בטרור, האנרכיה המבעבעת הזו תשטוף את המדינה כולה.