תארו לעצמכם אב ששכל את בתו בפיגוע אכזרי. הוא עומד בבית המשפט ורואה את הרוצח מחייך לעברו בבוז, מסמן בידיו סימן של ניצחון. שנים לאחר מכן, אותו אב מגלה שרוצח בתו לא רק חי בתנאים נוחים, לומד לתואר אקדמי וזוכה לביקורי משפחה, אלא הוא גם מועמד להשתחרר ב'עסקת חילופי שבויים' הבאה. הסיפור הזה אינו דמיוני; הוא המציאות המדממת של מדינת ישראל. במציאות שבה הטרור הופך לכלי מיקוח והכלא הופך לקייטנה, עונש המוות אינו רק נקמה. הוא הצדק המתבקש וההכרחי.
חקיקת חוק עונש מוות שאושר לאחרונה בכנסת, משקפת לא רק מהלך משפטי, אלא גם שינוי תפיסתי עמוק. החוק מבטא את ההכרה בכך שבמצבים חריגים וקיצוניים, יש צורך בכלים חריגים. הוא מבקש לשרטט גבול ברור ולשדר מסר חד לפיו מעשי טרור מן הסוג שנחשף באירועי 7 באוקטובר אינם יכולים להיענות באמצעים שגרתיים בלבד.
אירועי הטבח של 7 באוקטובר 2023 סימנו נקודת מפנה עמוקה בתודעה הציבורית והמשפטית בישראל. הזעזוע מהיקף האלימות, מהאכזריות ומהפגיעה המכוונת באזרחים חפים מפשע הוביל רבים לבחון מחדש הנחות יסוד שהיו מקובלות במשך שנים ובכלל זה גם את סוגיית עונש המוות למחבלים. הטבח חשף בעיני רבים את גבולות ההרתעה הקיימת ואאת הסיכון שבהותרת מחבלים בחיים בין אם בשל האפשרות להמשך השפעה מתוך הכלא, ובין אם עקב הפיכתם לנכסים אסטרטגיים בעסקות עתידיות. בתוך מציאות זו, גוברת הטענה כי עונש מאסר, חמור ככל שיהיה, אינו נותן מענה מספק לאופי הפשעים וצדק תחת אש שבוצעו.
בעידן שבו הטרור הפך לאיום אסטרטגי על קיומה של המדינה ועל ביטחון אזרחיה, עולה הצורך בשימוש בכלי הענישה המחמיר ביותר שבידי הריבון: עונש המוות. מעבר לרגש הנקם הטבעי, קיימים יסודות מוצקים בתחומי המשפט, המוסר והמסורת התומכים בצעד זה. על-פי התורה והמסורת היהודית, קדושת החיים היא ערך עליון, אך דווקא בשל כך, מי שנוטל חיים בזדון ובאכזריות מאבד את הזכות לחיים בעצמו. בספר בראשית (ט', ו') נקבע העיקרון: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". למרות שבתי הדין נמנעו לרוב מגזירת עונש מוות ("סנהדרין קטלנית"), ההלכה מכירה בסמכות המלך או הנהגת המדינה לגזור עונש מוות לצורך "תיקון העולם" ומיגור פשיעה חמורה (רמב"ם, הלכות מלכים). במקרה של מחבלים, מדובר ב"רודף" שדינו מוות כדי להציל את הכלל.
רבים טוענים כי המשפט הבינלאומי אוסר עונש מוות, אך המציאות מורכבת יותר. האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR) מעודדת ביטול עונש מוות, אך היא אינה אוסרת אותו במדינות שטרם ביטלו אותו, בתנאי שהוא מוטל על "הפשעים החמורים ביותר". טרור רצחני המכוון נגד אזרחים עונה ללא ספק על הגדרה זו. אמנת ז'נבה הרביעית (סעיף 68) מאפשרת הטלת עונש מוות בשטח כבוש/מוחזק במקרים של ריגול, חבלה חמורה או עבירות שגרמו למוות, בתנאי שהחוק המקומי כלל עונש זה לפני תחילת העימות.
לא בסתירה לדמוקרטיה
ישראל כבר הכירה בעבר בצורך בעונש מוות במקרים חריגים באופן קיצוני. זה בא לידי ביטוי בחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם ויישומו במסגרת אדולף אייכמן הוכיח כי מול פשעים מזעזעים שנועדו להשמיד יהודים בשל היותם יהודים, עונש המוות הוא התגובה היחידה ההולמת. כך גם מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום): החוק הקיים בישראל כבר היום מאפשר גזירת עונש מוות על עבירות רצח בנסיבות של טרור בבתי דין צבאיים.
לאור ריבוי מקרי הטרור ויצירת דלת מסתובבת שבמסגרתה משוחררים רוצחים לחופשי לאחר אירועי מקח וממכר, ישנה חשיבות רבה בעצירת הדלת המסתובבת הזו בבתי הכלא הביטחוניים. כליאת מחבלים בבתי כלא בתנאים נוחים יחסית הופכת אותם למוקד לתכנון חטיפות חיילים לצורכי מיקוח (כגון עסקת שליט). עונש מוות מונע את האפשרות שהרוצח ישתחרר בעתיד וישוב למעגל הטרור. עבור מחבלים שאינם פועלים מתוך רצון להתאבד (מחבלים שנתפסים בחיים), הידיעה שסופם יהיה הוצאה להורג ולא "לימודים אקדמיים בכלא" עשויה להוות גורם מרתיע משמעותי.
כאשר בוחנים "מדינות נאורות" (דמוקרטיות מערביות וליברליות) שיישמו או עדיין מיישמות עונש מוות, הדוגמה הבולטת ביותר היא ארה"ב, אך ישנן דוגמאות נוספות מהעבר ומההווה המראות כי עונש המוות אינו עומד בסתירה לדמוקרטיה במקרי קצה. יפן היא דמוקרטיה מתקדמת ונאורה המטילה עונש מוות באופן קבוע. קוריאה הדרומית וטייוואן הן גם שתי דמוקרטיות אסיאתיות חזקות ומתקדמות מבחינה טכנולוגית ומשפטית וגם במדינות אלו ניתן במקרים חמורים ליתן עונש מוות.
חקיקת חוק עונש מוות למחבלים אינה נובעת מחשכת ימי הביניים, אלא מתפיסה מוסרית מודרנית המבקשת להגן על החפים מפשע. כאשר מערכת המשפט מתמודדת עם טרור אידיאולוגי חסר עכבות, עליה להשתמש בכלים עוצמתיים שמשקפים את חומרת המעשה ומבטיחים כי הרוצחים לא יזכו עוד לראות אור יום.
באותו רגע שבו האב השכול יעמוד שוב בבית המשפט, הוא לא יצטרך עוד לראות את חיוכו המלגלג של הרוצח המבטיח לעצמו שחרור בעסקה הבאה. חקיקת עונש מוות למחבלים הבטיחה שהחיוך הזה יימחק לנצח. בכך, מדינת ישראל תפסיק להעניק 'פרס' לטרור בדמות תנאי כליאה ולימודים, ותעבור למדיניות של צדק מוחלט וסופי. כפי שלמדו דמוקרטיות נאורות בעולם, הגנה על החיים מתחילה בהרתעה בלתי מתפשרת מול אלו המבקשים להכחידם. רק כאשר נדע להחיל את העונש המקסימלי על הפשע הנתעב ביותר, נוכל להביט בעיני המשפחות ולומר בלב שלם: עשינו הכל כדי שדם יקירכם לא יהיה הפקר, וכדי שהצדק, ולא רק החוק, ייראה וייעשה.