1 |
|
|
"אני רצתי לפצועים.
אהוד לא ניגש.
היו שני פצועים שזה הרתיח אותם.
אני לא הסתכלתי עליו.
לא יודע מה הוא עשה.
אולי דבר בפלאפון,
אבל לא ניגש.
אולי היה בהלם".
אלוף עמירם לוין בהתייחסו להתנהגותו ולהתנהלותו של הרמטכ"ל (האהוד הברק) באסון צאלים ב'.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלוף עמירם לוין |
|
2 |
|
|
"הוא (הברק) עמד 5 מ' ממני עם ידיים שלובות הביט מסביב ולא עשה כלום.
"היה פיצוץ חזק, מפחיד נורא. פתחתי את האוזניים ורצתי חמישה מטר הצידה. היה ענן של עשן, ואז, כשהוא לאט-לאט זז עם הרוח, ראיתי את אחד החברה קופץ על רגל אחת, כל הלחי שלו היתה שסועה, והתחילו צעקות, 'זה אמיתי, זה אמיתי, תרוצו לקרוא לעזרה'. די מהר הגיעו לשטח שלושה תצפיתנים שהיו הכי קרובים, והקודקודים* - אלוף אורי שגיא, ראש אמ"ן, אלוף עמירם לוין, וסגן אלוף דורון, מפקד היחידה. כולם רצו לעזור לפצועים, כי לקח זמן לצוות הרפואי להגיע לאיזור האימונים. היה שם גם הרמטכ"ל, אהוד ברק, הוא עמד אולי חמישה מטר ממני, עם ידיים שלובות, בתנוחה אופיינית לו, הביט מסביב ולא עשה כלום. המוח התפוצץ לי, לא שלטתי בעצמי. צעקתי לו – "מה אתה עושה יא'מניאק, בוא תעזור, החברים שלי מתים פה". אבל אהוד לא זז. תבינו, אהוד בשבילנו זה דמות, זה מיתוס, זה מנהיג - ועוד מישהו שגדל ביחידה... אני לא יכול לשכוח לו את זה".
יעקב, לוחם בסיירת מטכ"ל.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יעקב 1992 |
|