על-פי המסתמן מההמולה סביב ההסכם המתגבש והולך בין ארה"ב ואירן, האחרונה מצויה ממילא בצעדיה האחרונים, להיותה מדינת סף גרעינית (יש אומרים שהיא כזו כבר עכשיו). ומדוע למשטר האייטולות ההסכם מכללא? כי למשטר בטהרן חסרה הגושפנקא הבינלאומית, אותה חותמת, האמורה להיות מונחתת על הרשיון הנכסף בטכס חגיגי, לקול מחיאות כפיים, מתחת לנברשות המאירות באור יקרות את האירוע הבינלאומי החשוב. אולי על מדשאת הבית הלבן...
הקואליציה, אותה ברית המדינות המערביות, תהפוך באחת, ממאיימת, חשופת שינים, מטילת סנקציות רחמנא ליצלן, לידידה מחייכת, מחבקת... אובמה יוכל לחזור לוושינגטון עם פיסת נייר בידו. מנפנף לעמו ומודיע בגאווה: "השגנו שלום בימינו!" כן. מדובר באותה קואליציה שאמורה הייתה לעצור את התהליך הממאיר בעוד מועד.
כדי להשיג את הגושפנקא הזו ובעקבותיה את ביטול הסנקציות, ורק לשם כך, פעלה אירן בכישרון רב ובעזרת החיוכים המפורסמים של הנשיא חסן רוחאני, להסרת המצור הכלכלי.
שגם אם לא מנע את ההתקדמות של אירן בדרך אל הפצצה המיוחלת, פגע בכלכלתה. ועכשיו, אם נחוץ הסכם על-מנת להסיר מצור חונק זה, מדוע לא? אירן צועדת בביטחון לזכייה בטוחה הן בהסרת הסנקציות והן להסכמה בשתיקה לעובדת היותה מעצמה גרעינית.
האם מישהו שם בבית הלבן השתגע? האם וירוס נרדם מימי מינכן העליזים, התעורר, ופקד עתה את באי הבית הלבן? אירן מדינת סף גרעינית? וכיצד נשיא ארה"ב מסוגל ורוצה ללכת למהלך כזה וכיצד מדינות המערב נותנות לכך יד, כאשר הטילים האירניים מכוונים לא רק אלינו אלא גם אליהן, וכשמדובר לא בעידן של נשק קונבנציונאלי, גרוע ככל שיהיה, אלא בעידן של נשק המיועד להשמדת המונים?
ובכן לעניות דעתי, הרצון החזק ביותר המפעיל את אובמה, הוא הרצון לשמר ואף לתחזק משטרים מוסלמיים אדוקים. אולי למתן אותם קצת בדרך. אם לא יועיל גם לא יזיק. איך? הפגנת יחס חיובי והימנעות משימוש במונחים מקטבים דוגמת "איסלאם קיצוני". מונחים אלה נאסרו על-ידי הבית הלבן במפורש (בלי ויכוחים מיותרים על
חופש הביטוי, כנהוג אצלנו). ויתורים מדיניים מופלגים (כמו בתימן, כמו בלבנון). מתן סיוע כלכלי ועוד. כך יתחיל להיווצר שינוי מעמיק ויסודי במבנה המדיני הקיים במזרח התיכון.
אובמה איננו צ'רצ'יל, הוא צ'מברלין. הוא שואף, ומאותת כבר מאז כניסתו לתפקידו, על-פי מיטב הכללים של ה"פוליטיקלי קורקט", שיש ליצור שינויים הכרחיים במפה המזרח תיכונית ללא שימוש בכוח. הוא מאמין שהדבר אפשרי. את הכוחות הפועלים באזור הזה, ניתן לדעתו לרתום כדי שיפעלו למען המטרה הנשגבת: שלום בימינו. בראייתו המשלבת את האיסלאם, עם המערב, הוא מאמין שניתן לאלף את האיסלאם הקיצוני. להפיכתו לדת של שלום. של אהבת האדם באשר הוא, גם אם הוא בחזקת כופר.
לא בטוח שהוא מבין את מערכת היחסים המורכבת שבין האיסלאם האורתודוכסי לבין תרבות המערב, את העוינות הבסיסית המצויה במרכזה, הנובעת מעצם מהותן של שתי הישויות האלה. אבל הוא פועל בנחרצות להשיג את מטרותיו.
זכורה לכולנו ההפתעה (וגם החלחלה) שאחזה בנו כאשר מזכיר המדינה קרי, בא בהצעה מוזרה עד מאוד בעת מבצע צוק איתן, לפיה שתי מדינות, טורקיה וקטר, יתווכו בין ישראל לחמאס. אם ננסה להרכיב את הפאזל המצוי במוחו של אובמה (זו אינה בשום אופן יוזמה של קרי לבדו), הרי אט אט מתבררים גבולות הגזרה של ה"פאקס אמריקאנה" החדש. גוש מדינות חזק המורכב מאירן, טורקיה, עירק (שכבר מצויה תחת המגף האירני). תימן וסוריה שהן בדרך לשם, מדינות המפרץ ועוד מדינות, שיפלו בזמן הקרוב ברשת השיעית - אירנית. מדינות שיוותרו בחוץ דוגמת ירדן וסעודיה, יאלצו להיכנע בבוא הזמן. מצרים שזכתה במנהיג חזק הפוזל, בלית ברירה, לעבר מוסקבה, וכמובן גם ישראל, ישארו בחוץ. בינתיים.
הגוש החדש יעשה למערב את העבודה מול דאעש. כפי שעושה עכשיו בקנה מידה קטן יחסית ארגון החיזבאללה. דמוקרטיה? הצחקתם אותנו. הרי אירן וטורקיה הן דמוקרטיות, תיאורטית לפחות. שתיהן עברו תהליך של בחירות כדת וכדין. אומנם אוי לאותן בחירות. הן הולידו משטרים מוסלמיים קיצוניים. אבל מבחינתו של אובמה, אלה הם בדיוק המשטרים שהאיסלאם האורתודוקסי זקוק להן. כדי לטבול במקווה הכשר. אכן זו טבילה עם שרץ בידו, אבל למי באמת אכפת...
העיקר המציאות שלפיה גם משטר איסלאמי וגם משטר דמוקרטי מצויים בכפיפה אחת. זהו האידיאל. הדגל החדש של אובמה. הנשיא האמריקני כבר עתה מעלים עין מהפגמים במשטרים הללו. מאסר עיתונאים? צמצום כוחה של מערכת עשיית הצדק? כל אלה הם דברים בטלים, ובלבד שיתירו לנשים להיראות בפרהסיה ללא החיג'אב, כפי שהפגינה רעייתו בעת הביקור בערב הסעודית. אובמה היה להוט מאוד לראות גם את משטר האחים המוסלמיים בקהיר עומד על תילו. ומשנכזבה תוחלתו לא איחר להשמיע את ביקורתו על משטרו של הנשיא א - סיסי.
לאור הדברים הללו ברור גם לאיזו רמה של הבלות הגיעו מתנגדי הנאום של נתניהו בקונגרס. המתנגדים, שקהתה הבנתם למתרחש מעבר לאפם, מתריעים שהנאום ירע את היחסים בין ארה"ב וישראל. כאן מופגן קוצר ראות מדהים, או שהבחירות המתקרבות שיבשו עליהם את דעתם. אין הם רואים לנגד עיניהם את התמונה הגלובלית אליה חותרת ארה"ב בהנהגתו של הנשיא הנוכחי. לא השכילו להבין שזוהי כנראה ההזדמנות האחרונה להתריע בקול רם מול כל העולם כנגד התהליך המתפתח. תהליך האמור להביא אסון על ישראל, ובדיעבד גם על העולם הדמוקרטי. אולי בזכות הצעקה ניתן יהיה לעכב, להשהות מעט, את התהליך האמור. יש לזכור שכלל לא בטוח שנשיא אחר בבית הלבן ובוודאי נשיא רפובליקני, יתמידו במגמות האלה, בהן מחזיק בחזקה, הנשיא הנוכחי.
