שני נושאים המתמקדים במזרח התיכון ניצבים מזה שנים לא מעטות במרכז העניין העולמי כאשר קווי הדמיון המאפיינים אותם מפתיעים בגלל השפעתם על ההתנהגות של עמים ומדינות רבות. הראש והראשון שבהם: המשא-ומתן האינסופי, בין נציגי המעצמות לבין אירן, שאמור להביא להפסקת המאמץ האירני המאיים לפתח נשק גרעיני התקפי. השני: המו"מ הלא-תכליתי והבלתי מסתיים בין ישראל לרשות הפלשתינית שאמור לגבש הסדר קבע שיביא להסכם שלום בין הצדדים.
בשני מוקדי העימות האלה ישראל היא המפתח למציאת פתרון ובשניהם לא חלה כול התקדמות, וכנראה גם לא תחול, כיוון שכול הצדדים המקדישים זמן ואמצעים למציאת פתרון לשתי הדילמות - עוסקים רק בטחינת מים ואף אחד אינו מוכן להסכים לוויתורים.
הניסיונות להגיע להסדר בין ישראל לפלשתינים במה שקרוי "סוגיות הליבה", עוברים בהתמדה בין ימים של גאות מלחמתית לימי שפל של הפסקות אש וניתוק מגעים. זאת בשעה שלכול הצדדים ברור כבר מאז הסכמי אוסלו מה הסוגיות האלה אבל גם שאין דרך סבירה ומקובלת להגיע להסכמה לגביהן.
סוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני עומדות במוקד המאמצים המדיניים להגיע לפתרון, אם במסגרת כותרות חסרות תוכן ממשי של "הסדר ביניים" או "הסדר קבע". אבל אלה רק כותרות. האמת היא שבמו"מ המוזר הזה אין משמעות למונחים הטכניים. הדרך להסדר לא זו בלבד שלא נפרצה היא אפילו לא התחילה ואולי תמיד תישאר תקועה ב"מבוי סתום"...
הנושאים שעליהם מדברים הצדדים תוך מחלוקת שאיננה ניתנת לגישור הם אלה: מעמדה של ירושלים והמקומות הקדושים, או כפי שהישראלים מציגים את המחלוקת: ירושלים לעולם לא תחולק ולנצח תישאר מאוחדת תחת שלטון ישראלי; מה מתווה הגבולות המדויק שבין ישראל לרשות הפלשתינית; מה מעמד ההתנחלויות - עמדת ישראל קובעת כי כל היישובים שהוקמו יישארו על מכונם ואף יתרחבו.
הפלשתינים לעומת זאת תובעים לפנות את מאות אלפי "המתנחלים" אל עברו המערבי של הקו הירוק, קרי: אל תוך גבולות ישראל; הם תובעים גם את מימוש "זכות השיבה" של פליטי 1948. במלים פשוטות - לאפשר חזרתם של הפליטים וצאצאיהם לכל אתרי היישובים שמהם נמלטו מאימת המלחמה, או פונו בכוח, כמו: חיפה, יפו, שייך מוניס, עכו, צפת, לוד, רמלה, אשקלון ועוד רשימה ארוכה של מאות יישובים.
מבחינת הישראלים הדרישות האלה הן משאלת לב פלשתינית הזויה שלעולם לא תוכל להתממש.
כל הדיבורים העקרים האלה שלא הביאו למציאת נתיב של דו-קיום רק עוררו מחלוקת, זעם עז ומרירות בקרב הפלשתינים, המבקשים להקים לעצמם מדינה, בניגוד לעמדת ישראל, ואיתם יצרו מוקדי שנאה אנטי ישראלית ואנטי יהודית בכול רחבי העולם. על-רקע זה נולדו גם פיגועי הטרור הרצחניים נגד יהודים ברחבי אירופה ובעולם.
והנה ממש עתה מגיע טירוף המערכות הזה לשלב קריטי אחרי שישראל החליטה לעצור את כספים שהיא מעבירה דרך קבע לרשות הפלשתינית, הן ממקורות הסיוע מהקונגרס האמריקני וממקורות אירופיים, והן מכספי המיסים שגובה ישראל עבור הסחורות המיועדות לפלשתינים. בצר להם החליטו מנהיגי הפלשתינית לעשות מעשה.
בסוף החודש אמור להתכנס הוועד המרכזי של אש"ף ולקבל החלטה לנתק את הקשרים הביטחוניים עם ישראל, להעביר - כצעד מחאתי - לאחריות ישראל את הסמכויות האזרחיות בערים הפלשתיניות ובמקביל - וזה האיום המרכזי - התפטרות הנשיא אבו-מאזן, כאשר ברור לכול הנוגעים בדבר, כי היעלמותו מן הזירה של נשיא הרשות הפלשתינית, עלולה להביא לאובדן יכולת השליטה המרכזית של הרשות ולהתפרצות אלימה שמשמעותה כזו: ללא כסף תיפגע מאוד אספקת הסחורות ההכרחיות לקיום האוכלוסייה הפלשתינית. ואם לא יהיה אוכל בשכם ובג'נין - כך הם מזהירים - האדמה תבער באש של מהומות ואלימות אנטי ישראלית, שתתחיל בהתנחלויות ביהודה ושומרון ותגלוש במהירות אל מעבר לקו הירוק אל תוך היישובים בישראל. משהו בנוסח אינתיפאדה חדשה אך בהיקף הרבה יותר נרחב, הרבה יותר אלים ורצחני.
ברור לגמרי כי שלב מלחמתי כזה לא יוכל להישאר ללא מענה ישראלי שתוצאתו עלולה להיות השתלטות של ארגוני טרור דוגמת דאעש על הרשות הפלשתינית וכל תחום מחייתה הגאוגרפי ופתיחת חזית חדשה מול ישראל. המשמעות החמורה של התפתחות כזו תהיה היווצרות חזית אנטי ישראלית משולשת שפירושה: לא עוד איומים בגזרות מצומצמות בצפון ובדרום - אלא גם עימות מלחמתי לאורך כול גבולותיה המזרחיים של ישראל.
גם בנושא האטום האירני מתמקדים המאמצים של ישראל, של נציגי המעצמות ואירן בניסיון ליצירת מתווה של פתרון מוסכם בדיבורים אין סופיים ולא במעשים. אירן רוצה יכולת גרעינית, ישראל מאיימת בהפעלת כוח למניעת התגרענות שכזו ואילו ארה"ב ונציגי המעצמות מסתפקים בדיבורים שמטרתם להגיע לפשרה כלשהי.
גם כאן רשימת נושאי המחלוקת מורכבת ובלתי מוסכמת, ונראה שתישאר כזו. בינתיים, תחת המחסה של המלה משא-ומתן הצליחה אירן להתקדם ובקרוב תשיג את מטרתה ןתהיה מדינת סף גרעינית. במצב הדברים הנוכחי ברור דבר אחד: האירנים יעמדו על שלהם ולעולם לא יוותרו על זכותם להפיק אורניום מועשר למטרות צבאיות. בדיוק כמו שהפלשתינים לא יוותרו לעולם על תביעתם למימוש זכות השיבה.
נכון שבכירי ממשל אובמה מנסים לעשות כל מאמץ כדי לסגור את הפערים בדיבורים עם נציגי אירן. אבל זה כול מה שהם יכולים לעשות, כאשר ברור להם כי האירנים אינם מוכנים להתפשר ולעולם לא יסכימו לקבל על עצמם את מה שנראה להם ככניעה לדרישה מערבית בלתי הוגנת ולא ראויה.
במצב הבלתי פתיר הנוכחי נראה כי מדיבורים בלבד, בלי ויתורים כלשהם, לעולם לא יגיע הסדר השלום המיוחל בין ישראל לפלשתינים וגם לא יושג הסדר למניעת הפיכתה של אירן למדינה בעלת נשק גרעיני שיאיים לא רק על ישראל אלא גם על מדינות איסלאמיות שכנות כמו עירק, ירדן, ערב הסעודית ואמירויות המפרץ הפרסי.
למרות האבסורד לכאורה שבהתפתחות כזו נראה שרק כוח חיצוני חזק ומרתיע יוכל לסלול את הדרך ולכפות פתרון, כמו במשפט שלמה, למשל, בעיקר נוכח התגברות והתפשטות הטרור האיסלאמי שהמערב אינו מצליח למצוא פתרון נאות להתמודדות נגד תאוות הרצח שהוא מפיץ תחת המסווה של אמונה דתית.
הרושם המצטבר הוא כי העולם מתקדם בצעדי ענק, בעל כורחו ובניגוד לרצונו, אל עברי פי פחת של מלחמת עולמות כוללת שאולי תוכל, בחסות חרמש המוות שיקטול מיליונים, להצמיח פתרון לבעיות הבלתי פתירות. וישראל - אם תרצה בכך אם לא - תיאלץ להיות חלק מהמלחמה הזו, אולי היא מלחמת גוג ומגוג האגדית.
תוצאותיה של מלחמה עתידית שכזו ברורות. מפת העולם ומוקדי הכוח המרכיבים אותה - יהיו שונים מאלה הקיימים כיום. רק מלחמת עולם תוכל אולי לכבות את להבות השנאה המאיימות על כול הצדדים במזרח התיכון. למרבה הצער מה שלא הושג עד עתה בדיבורים עקרים שהתמשכו שנים - יושג כנראה רק באלימות בלתי אנושית ומיותרת.
יתכן מאוד שהמין האנושי אינו יכול לשרוד ללא הקזת דם במלחמות שכולם יודעים איך הן מתחילות ואיש אינו יכול לדעת כיצד יסתיימו, איזה מחיר נורא נצטרך כולנו לשלם בגללן ולאיזה מין עולם חדש ואולי מפחיד ניאלץ להסתגל.
