התקפות הטרור על יהודי אירופה מוציאות ממנהיגי אירופה ביטויים והצהרות חסרות תקדים. ראש ממשלת צרפת עמנואל ולס אומר בפני הפרלמנט כי צרפת ללא יהודים אינה צרפת, וכי גילויי האנטישמיות על אדמתה לא יעלו על הדעת. שגריר דנמרק בישראל מיצג את ממשלתו נאמנה בצטטו את דברי ראש ממשלתו שאמר: "כשהקהילה היהודית בדנמרק מותקפת, כל דנמרק וכל הדנים מותקפים". יפה מאוד. לפתע פתאום, אחרי שנים של התכחשות לאנטישמיות ששבה לאירופה בגדול ביחד עם גלי המהגרים המוסלמים, חוזרות ממשלות אירופה לרעיונות של האמנסיפציה ומאמצות את היהודים אל ליבם.
ובכל זאת, בכל ההצהרות התקיפות והנמלצות חסר משהו. חסרה המקבילה הנדרשת הגיונית בין האנטישמיות האלימה המופעלת נגד יהודי אירופה לבין האנטישמיות האלימה המופעלת על יהודי ישראל. הגם שהגורם לאלימות, האיסלאם הג'יהאדיסטי לכל צורותיו, מתנועת החרם-הימנעות מהשקעות ועיצומים ועד לקוליבאלי אחד ושתיים, חד הוא. להפך. כשיהודי המזרח התיכון שהתקבצו מכורח הנסיבות בארץ ישראל מותקפים - בטילים, בטרור, בסכינים, בבקבוקי תבערה, במנהרות תקיפה, בגילשונים, מל"טים - ועומדים על נפשם, מיד קופצות כל אותן מדינות וגוערות באותם יהודים כיצד הם מעזים להתגונן באופן אפקטיבי. ואם לא די בכך, כל אותן מדינות שמרימות את קולן נגד האנטישמיות האירופית מתקצבות במיליארדים את כל הישויות, מארגונים ועד אגודות ועד תת-מדינות, העושות ככל יכולתן לפגוע, להכפיש, ולהלקות את יהודי ישראל בגין ההגנה שהקימו מפני הג'יהאד.
הפרויקט להפיכת המוסלמים לצרפתים בני דת מוחמד נכשל בגדול אין מנוס מן המסקנה שאירופה, גם זו שמתיימרת להגן על האירופים בני דת משה, הייתה ונשארה אנטישמית, דהיינו שונאת יהודים. ההצהרות הנוכחיות אינן נישאות בשל ההכרה בזכותם של היהודים, כמיעוט דתי-לאומי, לחיות את חייהם במסגרת החוק, גם אם תרומתם החיובית לסביבה היא מעל ומעבר למספרם. ההצהרות ניתנות בשל החרדה האירופית מפני אובדן השליטה, אובדן הריבונות, אימת הכיבוש האיסלאמי, שהיהודים הם רק הנפגעים הראשונים שלהם. שוודיה הייתה לבירת האונס של אירופה, כשגברים מוסלמיים אונסים נשים שוודיות באכזריות ומעלים את מספר מקרי האונס לפי-7 עד פי-10 משהיו לפני תחילת ההגירה הגדולה. אלפי נערות בריטיות מוכנסות באלימות למאגר הזנות המנוהל על-ידי גברים מוסלמיים בערי בריטניה. 9 מתוך כל 10 אירועי אונס בנורבגיה מבוצעים בידי גברים שאינם נורווגים, קרי, מוסלמים. הפרויקט הגדול לעשות את המוסלמים לצרפתים בני דת מוחמד נכשל בגדול, וצרפתים בני דת מוחמד קוראים תיגר על המשטר והמשטרה במאות אדוואר-אלאיסלאם המפוזרים בכל רחבי צרפת.
לו הייתה אירופה חוזרת תשובה מלאה ומגלה חרטה מלאה על האנטישמיות שהובילה להשמדת היהודים וגירושם, היו עמי אירופה עושים את ההקבלה בין היהודים שלהם ויהודי ישראל ואומרים, בניסוח מעודכן של דברי מנהגיהם: אירופה ללא ישראל אינה אירופה. וכשמדינת ישראל מותקפת, כל אירופה מותקפת וכל האירופים מותקפים.
זוהי התובנה, ולא מהיום, של חירט וילדרס, יו"ר המפלגה הצפוייה להיות הגדולה בבית הנבחרים ההולנדי ממארס הקרוב, באומרו כי: "ישראל היא מגדלור, והדמוקרטיה יחידה באזור אפל ורודני, היא חלק מאיתנו, מזהותנו האירופית. ישראל נלחמת את מלחמתנו."
אלא שלא זאת כוונתם של המנהיגים האירופיים הפונים אל היהודים ומתחננים שלא ינטשו את אירופה. הסיבה האמיתית לפנייתם היא אי-קבלתם את זכותם הטבעית וההיסטורית של היהודים להקים את ביתם בארץ ישראל. זוהי אותה אנטישמיות ששמה את היהודים במקום נחות, כנתינים של הפריץ, ולא של בני חורין מלאי מודעות לאומית. זוהי כניעות עצמית לפריץ של היהודים שכבר חיים בארץ ישראל, אך שוללים את הריבונות היהודית על לב הארץ, ומתיישרים פוליטית עם האנטישמיות האירופית. הקריאה ליהודים להישאר אינה פילושמיות אלא אנטישמיות במסווה.
הפעם, גם ההבטחה של אירופה להגן על יהודיה חלולה. על-פי כל הסקרים, לפחות רבע מן המוסלמים באירופה מזדהים עם הג'יהאד לצורותיו, כולל החלה אלימה של השריעה על אירופה בכלל ועל היהודים בפרט. 25 מיליון מוסלמים, 6 מיליון ג'יהאדיסטים בכוח - הרבה הרבה יותר מכל צבאות אירופה ביחד.
כריס קייל, הצלף האמריקני, אמר שבני האדם מתחלקים לשלוש קבוצות: הכבשים, הזאבים וכלבי הרועים. הכבשים פועים ומקווים שיהיה בסדר, והכבש האחרון שנטרף יהיה באמת האחרון. הזאבים הם זאבים, וכך יהיו תמיד. השאלה היא תמיד כמה כלבי רועים יש, ומי מוכן להיות כזה.
ובכן באירופה מספרם מועט עד כדי גיחוך. אירופה מקדישה שני אחוז מן התוצר לצרכים צבאיים. חיילים אירופיים רועדים מאימה מפני האפשרות שייאלצו אכן לצאת ולהילחם. הפתרון של אמריקה לתופעת המדינה האיסלאמית הוא להציע יותר מקומות עבודה בשכר הולם. רק בישראל מחצית מן האוכלוסייה בקבוצת הגיל המתאימה מתנדבת להיות כלבי הרועים, ורק בישראל מספר המתנדבים ליחידות הלוחמות הוא הנבחרת של האוכלוסייה, ולא תחתית החבית של חסרי ברירה. יהודי אירופה, שבכורח המציאות הם כבשים, עם היסטוריה של צאן לטבח, אמורים משום מה להאמין למסר האנטישמי של אירופה שמקומם הנכון והטבעי של יהודים הוא להישאר כבשים. הברירה בידם אם להאמין לשקר החלול, או להצטרף לכלבי הרועים, למדינה היהודית הריבונית, ולצפצף פעם אחת ולתמיד על האנטישמיות, מוסווית כגלוייה.
