גם מי שלא ניחן בחוש נבואי עשוי היה כבר מזמן לחזות את שקיעתו הגדולה של גוש האירו אל המצולות. אפילו תוכנית חילוצה של יון ממשברה הפיננסי על-ידי מדינות הגוש היא רק בבחינת קמופלז', באשר היא מעניקה לו מרחב-נשימה בלבד, ואין בה כדי להושע אותו.
כפרס על המנעותה מעזיבת גוש האירו ניתנה, אומנם, ליוון סוכריה, גם אם לא הייתה שום סיבה סבירה להעניק לה אותה. אחרי ככלות הכל קשה להאמין שממשלת-אתונה תצליח לדבוק בהסכמים המחייבים של הגוש ולמלא אחריהם כשורה.
אלא שלא רק יוון מסבה כאב-ראש של ממש לגוש המוניטרי האירופאי. גם מצבן של ספרד, איטליה, פורטוגל ואירלנד ניצב על כרעי-תרנגולת. כל המדינות האלה הן, עדיין, עתירות-חוב ורובצות על צוואר גוש האירו כאבן-ריחיים. גרמניה, מכל מקום, הנושאת בעולו הכבד של איחוי האירו השסוי, אינה יכולה להרשות לעצמה לשאת לבדה על כתפיה את המשא הכבד הזה ולגאול את הגוש מסבלו.
למען הגילוי הנאות ראוי להודות שגלי המשבר הכלכלי הנמשך באירופה החלו לתת את אותותיהם עוד לפני שבע שנים. אז כבר התברר בעליל שמדינות לא מעטות שחברו לגוש המוניטארי מצויות במצב עגום למדי ואפילו על סיפה של פשיטת-רגל. מצבן לא השתפר בינתיים, והמגמה למתן הלוואות נדיבות, כדי למנוע התרסקות מיידית, תעזור כמו כוסות-רוח למת.
סיסמאות נבובות עיניהם של הפוליטיקאים המאלתרים של אירופה נשואות, אומנם, כל העת לאיחוי הקרע הגלוי, מתוך כוונה להתגבר בכל מחיר על המשבר. אלא ששום פעולה רדיקלית לא תמנע את שקיעתו המוחלטת של גוש האירו. בהזרקת ההון של הבנק המרכזי האירופאי, או בפעולות המימון מחדש לטווח הארוך, יש אולי כדי לעודד דהירה בשווקים של נכסי הסיכון, אבל בה בעת יש בהן להסתיר את ההידרדרות הבלתי-נמנעת מתחת לפני השטח. המשבר הרי רק ילך ויחריף כל עוד לא נפתרו בעיות היסוד והפער שבין מדינות החוב. יתר על כן: המצב העגום שבו מצויה אירופה כעת מבשר על צפי של תקופת-מיתון ממושכת.
בשורה התחתונה ראוי לציין ששקיעת גוש האירו נובעת ממדיניות מוניטארית כושלת, שדבקה בסיסמאות נבובות, חסרות כל בסיס מציאותי. העובדות בשטח רק חוזרות ומוכיחות שמטבע האירו הופך מיום ליום לפצע מדמם. אין שום תחבושת, אפילו אלסטית, שתצליח לספוג אותו אל חיקה. וכמו באפקט הדומינו, יתמוטטו בזו אחר זו כל אותן מדינות שאימצו אל חיקן את המטבע המשותף המקולל.
