מששקטה סערת פרס ישראל, בואו נבחן את השורשים: במשרד החינוך קיים גף, מה זה גף לא ידעתי, אולי אגף בלי ראש (אבל יש ממונה לגף הזה) אולי זה חידוש לשוני (בדקתי ומסתבר שמדובר ב"תת מסגרת") בכל מקרה, הגף הזה קיים והוא הגף המלווה את כל התהליך הקשור ב
פרס ישראל מראשיתו.
לפרס ישראל יש תקנון, אשר בסעיף י"ח שלו כתוב "שר החינוך ימנה / שרת החינוך תמנה את ועדות השופטים בכל אחד מהמקצועות והתחומים שבהם יוענק הפרס באותה שנה, תוך התייעצות עם מומחים בתחום. כל ועדת שופטים תהיה בת שלושה עד ארבעה חברים, שייצגו את כל תחומי המשנה.
שר החינוך רשאי/שרת החינוך רשאית במקרים מיוחדים להגדיל את מספר חברי הוועדה. בפרס על מפעל חיים תתמנה תמיד ועדה בת חמישה חברים.
מכאן אנו יכולים להסיק שעובדי הגף והממונה והעומד בראשם, מגבשים מדי שנה את שמות המועמדים לשפיטה, שמות אלה מוגשים לשר לחתימה, יש להניח שבדרך-כלל מקבל השר את עמדת הממליצים, וודאי יש מקרים שעולות שאלות וספקות, והרי ברור שהשר אינו חותמת גומי, ואיש אינו מצפה ממנו, כולל בכירי הסופרים, שיהיה חותמת גומי. מן העבר השני שר חינוך חייב להיות סוּפּר ממלכתי בנושא כה עדין, בייחוד אם הוא גם ראש ה
ממשלה.
מתי רשאי (ואם רשאי הוא ברוב המכריע של המקרים גם חייב) להפעיל את הסמכות המוקנית לו בחוק / תקנות / נהלים ולהתערב? ובכן, בגלל הרגישות ובגלל החשש ממראה פוליטיזציה של הפרס, עליו להגביל עצמו לקצוות של הקצוות, למשל למנוע מאנשים המסיתים לגזענות מלהיות שופטים, למנוע מאנשים השוללים את אופיה היהודי דמוקרטי של המדינה מלהיות שופטים, לשלול מאנשים המסיתים למעבר על החוק מלהיות שופטים, מסיתים לטרור, למנוע מאנשים שהוכיחו בעבר שדעותיהם הפוליטיות משתלטות קיצונית על כושר השיפוט שלהם ומטות אותו לכיוונים מסוימים, במקרים כאלה, מקרים אשר רובם אף פוסלים חבר כנסת מלכהן בכנסת (שלכך יש משמעות הרבה יותר רחבה) - ואז אי-פסילתם היא זו הנגועה בחוסר סבירות קיצונית, ואז אי-הפסילה היא זו החורגת מהשורה.
כל עובד מנהל, פקיד, שוטר, שופט, שר חינוך, נדרש לפעול על-פי חוק (מכוח סמכות, ומכוח סמכות מפורשת) ועל החלטותיו לא להיות נגועות בחוסר סבירות קיצונית, ודאי שהפסילה על-ידי שר החינוך הייתה מכוח סמכותו המפורשת בסעיף י"ח לעיל, והנושא שעמד בפני היועץ המשפטי לממשלה היה סוגיית סבירות ההחלטה או יותר נכון היעדר אי-סבירות קיצונית בהחלטה.
איך בוחנים אם החלטה נגועה באי סבירות קיצונית? האם בית המשפט יודע להחליט טוב יותר מאשר השוטר? כבאי? ובכן מבחן אי-הסבירות הקיצונית הוא מבחן של אבני הלגו שעמדו בפני המחליט (השיקולים), והמשקל שנתן לכל אבן ואבן, (המשקלים) ואם המחליט התעלם מנושאים בעלי משמעות או עיוות לחלוטין את המשקלים של אבני הלגו, אז דינה של החלטתו להיחשב כבלתי סבירה באורח קיצוני, על כן דינה להתבטל.
אני רוצה להתייחס לאדם אחד באשר לגבי היתר אינני יודע אדם בשם פרופ' הירשפלד (לא השף), אשר הומלץ לכהן כשופט ושר החינוך (נתניהו) לא אישר את מועמדותו.
הפרסומים על עברו, ככל שהם מדויקים מדברים על (1) עידוד להשתמטות מצה"ל (2) פסילה בעבר של משוררת מקבלת פרס עקב דעותיה הפוליטיות הימניות.
יצוין, שהובהר חד-משמעית למרות
פרסומים אחרים, כי ראש הממשלה לא פסל בשום פנים ואופן חברי ועדה שאושרה פורמלית על-ידי קודמו, אלא טרם אישור הוועדה, צלצל השם הירשפלד באוזניו כמעודד סרבנות ולכן בדק מחדש, כפי שאכן היה צריך לעשות, את כל המועמדים, לפני מתן חותמת ולוועדה.
ככל שאין טעות בשני הנושאים לעיל, פרופ' הירשפלד הנ"ל פסול מכל וכל מלכהן כשופט בוועדת פרס ישראל בכלל ופרס ישראל בספרות בכלל, ומי שיאמר הפוך הוא צבוע ו/או אינטרסאנט. עם זאת, שיקול מרכזי אחד לא לקח ראש הממשלה בחשבון, השיקול שאנו בימי בחירות, ולו היה לוקח אותו בחשבון האם יכולה היה להתעלם משני נושאים כבדי המשקל שפירטתי? והתשובה היא לא ולא.
ממשלות ושרים, לא חייבים לענות בכן ולא, ולא חייבים לענות מייד, הם חותמים על עשרות מסמכים בשבוע, הם יודעים היטב להוריד נושאים שקשה להם לחתום עליהם מפסגת הערימה לתחתיתה. ההחלטה הנכונה במקרה כזה המאזנת נכון בין האינטרסים השונים הייתה להעביר את הנושא לתחתית הערימה ושכולם יתפוצצו, וראש הממשלה או מתוך טעות או מתוך כוונה פוליטית נסתרת ירה לכולנו ברגל, הוא לא התחשב בפרמטר קריטי, או לא נתן לו משקל ראוי לבחירות, וכולנו אכלנו אותה.
גם היועץ המשפטי לממשלה לא יוצא מכאן בלי ביקורת. אין בעיה להגן בבג"ץ על עמדת ראש הממשלה שלא לאשר להירשפלד את תפקיד השופט, ככל ששני הנושאים לעיל נכונים ומדויקים, הירשפלד ראוי באורח מובהק לכהן כשופט בוועדת פרס ישראל, אפילו היה חתן פרס נובל לספרות, ולדעתי נצטרך זכוכית מגדלת על-מנת למצוא שופט עליון שיפסול החלטה מנהלית כזו בעניינו של הירשפלד על בסיס אי-סבירות קיצונית. מה שכן קשה להגן עליו, זוהי סבירות העיתוי.
ויתכן, ייתכן מאוד, שעקב המהומה ועל-מנת להרגיעה לטובת כולנו, אמר היועץ המשפטי לראש הממשלה, "עזוב'תי באימא שךָ, אני לא הולך על זה לבג"ץ בימי בחירות, אני נותן בראש, אתה תעשה מה בראש שךָ, וניפגש (או שכן או שלא) בבית המשפט או אחרי הבחירות או גם וגם." ואז ראש הממשלה הבין והגיב נכון. ואם זה המצב, חרג לכאורה היועץ מסמכותו, הפעיל כלי משפטי שיש בידיו אשר חובה להשתמש בו במשורה, שלא לייעודו, למטרות טובות לכל הצדדים, מה שמראה לכולנו שקדושת המשפט עלולה להסתיים היכן שהיכל המשפט מתחיל.
