על-פי הדיווחים מוושינגטון, סופה מתקרבת לישראל. הכוונה היא לסופה המדינית, להוריקן המדיני המתרגש עלינו בעקבות התעקשותו של נתניהו להסיח לנאום בני הקונגרס. כל מי שעיניו בראשו ומסוגל לתכלל את הדיווחים, ההתבטאויות והמסרים המגיעים מוושינגטון, אינו יכול להישאר אדיש נוכח המתקפה חסרת התקדים של הממשל האמריקני ושל חלקים מתוך הקונגרס על ראש ממשלת ישראל, עד כדי איומים ממשיים העלולים לפגוע בביטחונה של ישראל.
תומכי נתניהו בארץ, והם רבים מאוד, אולי אפילו הרוב, מזלזלים, טוענים טענות פטריוטיות ומבטיחים שלישראל לא יאונה כל רע. מי שמבקש לסמוך על הערכתם של אלה, שיבושם לו. מי שדואג באמת לביטחונה של ישראל וחוסנה חייב לנקוט עמדה תקיפה נגד מה שהממשל האמריקני ובית הנבחרים רואים כהתערבות גסה בפוליטיקה הפנים אמריקנית.
במאמר חריף למדי שכותרתו טעות איומה, תומס פרידמן, מבכירי הפרשנים של העיתון ניו-יורק טיימס, כנה את מהלכו של נתניהו כמהלך גס ופזיז העלול להזיק ממש ליחסים שבין ארה"ב לבין ישראל. יאמרו הבריות שפרידמן ידוע ביחסו המאוד אמביוולנטי כלפי ישראל למרות היותו יהודי. אז יגידו. פרידמן מייצג נאמנה את מה שסבורים בבית הלבן על נתניהו. פרידמן מביא בפני הקוראים את התבטאותו החריגה מאוד של אחד הפרשנים של רשת פוקס הידועה מאוד בתמיכתה בישראל אשר טוען שהוא בשוק ממהלך כה גס של נתניהו ושגרירו שוושינגטון אשר רקם את העסקה המבזה של הזמנת ראש הממשלה לנאום בפני הקונגרס ללא כל תיאום עם הבית הלבן.
זו אינה עמדה פרטית של אותו פרשן אלא זו עמדה מקובלת מאוד בקרב רבים מחברי הקונגרס, כולל הרפובליקנים, אשר רואים לנגד עיניהם קודם כל את הנזקים הנגרמים לארצם. אז אפשר שוב ושוב להיתלות באילנות גבוהים, להכחיש ושוב לספר סיפורי בדים.
האווירה בוושינגטון עוינת מאוד לישראל. ישראל זקוקה לתמיכת שתי המפלגות בארה"ב כאוויר לנשימה. ההתערבות של נתניהו עלולה להוביל לכך שרק המפלגה הרפובליקנית תמשיך לתמוך בישראל. זו תהיה בכיה לדורות. פרידמן מפנה את תשובת לבו של הקורא שבארה"ב, הרחק ממסדרות הממשל אך קרוב למדי לעמדות הקיצוניות כלפי ישראל, סטודנטים ואינטלקטואלים רבים קוראים לחרם נגד ישראל. התנועה הזו עלולה להתגבר. כל אחד מסוגל להבין את התוצאות.
שנית, גם בקרב הפקידות הבכירה בארה"ב אין רק תומכים ברפובליקנים. כל מי שמבין ולו מעט איך פועלת ארה"ב, וודאי יודע שלפקידות הבכירה השפעה מכרעת על יחסי ארה"ב עם ישראל, החל מתיאום צבאי-ביטחוני, דרך הספקת נשק, וכלה בתמיכה מדינית בפורומים שונים ומוסדות בינלאומיים. מה יקרה אם אלה המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית יפעלו לפי תכתיבי האידיאולוגיה העצמית שלהם ויחליטו להעניש את ישראל? זו לא שאלה שיש לקחת אותה בחשבון? וודאי שכן אך כל אימת שראש הממשלה עסוק בשרידותו הפוליטית, אין זמן לחשוב מעבר לחוטם.
אין אדם בישראל שסבור שישראל אינה מאוימת על-ידי תוכנית הגרעין האירנית. וודאי שצריך לסכל אותה. אין וודאות ממשית שבאמת עד יוני יושג הסכם בין המעצמות לבין אירן. אובמה חזר וטען לא אחת שהאופציה הצבאית נמצאת על השולחן. אם ארה"ב והמעצמות תגענה למסקנה שיש לפעול צבאית, אסור לישראל להיות זו שתצטייר כמי שדחפה למהלך צבאי כי כל פעולה צבאית כלפי אירן מצריכה תמיכה של מדינות באזור זה. ראוי להזכיר לנתניהו מה הייתה עמדתה של ארה"ב במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 כאשר ממשל בוש דאז הכריח את
יצחק שמיר לא להתערב מפאת החשש של האמריקנים להתפוררות התמיכה של מדינות ערביות המהלך המלחמתי נגד עירק. שמיר חרק שיניים ולא התערב. כך צריך לנהוג גם נתניהו.
גם
דניס רוס המוכר לנו כל-כך, בראיון לאחד העיתונים בישראל בעקבות השתתפותו בוועידת ישראל לדמוקרטיה, טען בצורה חד-משמעית שנאום נתניהו בקונגרס עלול להוביל למצב שבו התמיכה בישראל תהיה חד-מפלגתית, היינו של הרפובליקנים, דבר שהוא מסוכן ביותר. אין לשכוח שרוב יהודי ארה"ב המהווים משענת עבור ישראל, מצביעים לדמוקרטים.
הדיווחים על הנעשה בז'נבה לגבי ההסכם עם אירן מדאיגים. עם זאת, אין ספק שיש כאן מניפולציות באינפורמציה. הדיווחים סותרים, יש הרבה מאוד דיס-אינפורמציה מכוונת. מה שכן מזדקר לעיניים היא העובדה שישראל, ככל הנראה ממודרת על-ידי ארה"ב.
נכון שהיה שראש המטה לביטחון לאומי נפגש עם ראש המועצה לביטחון בארה"ב אך אין בכך כדי לתקוע לידינו שהממשל מעדכן את ישראל במלוא הפרטים. זו מציאות מאוד קשה שנוצרה כתוצאה מיחסים עכורים בין ראשי שתי המדינות.
נתניהו יכול לטעון שכל העולם נגדנו, שאובמה הוא אנטי ישראלי מובהק ופרו איסלאמי. שאלו את אנשי הדיפלומטיה ומערכת הביטחון מה הייתה תרומתו של ממשל אובמה לביטחונה של ישראל. תבינו שכל הסטיגמות נשענות על משענת קנה רצוץ.