התקשורת יצאה מדעתה. זוטי דברים בתחום התנהלות משפחת
שרה נתניהו, בפדיון בקבוקים והחלפת ריהוט גן בין המעון הרשמי לפרטי, מערערת לחלוטין את שיווי משקלה. ללא ספק, ליבוי התקשורת ומיקום הכותרות אילצו את היועץ המשפטי ואת
מבקר המדינה, לחפור בפרשיות אלו ונוספות בעת הזו. והמניע התקשורתי שקוף - משנכנסו בחירות מרבין בשמחה ובצלצולי תרועה.
ואומר מייד ועל הסף: ברור לי כי ל'עם' יש חושים בריאים יותר מכפי שהתקשורת יכולה לעמעם אותם. ה'עם' לא טיפש; מצביעי הליכוד תומכים בנתניהו בשל עמדותיו בסוגיות כבדות וקריטיות. האטום האירני, יחסי החוץ של מדינת ישראל, העימות המדיני מול הפלשתינים, העימות הצבאי מול אויבינו הסובבים ורצחנות תהומית של דאעש אחר כתלנו, הבטחת צמיחת המשק ויציבות כלכלית, מצוקת הדיור והגיור, הגדרת מדינת 'הלאום היהודי' ונושאים נכבדים נוספים. טיפש מי שחושב כי כל אלו יידחו ויידחקו עקב התנהלות לא אתית, אופייה האישי של האישה אשר עימו או רוממות-על של המשפט (תרתי משמע) "דין פרוטה כדין מאה".
אני מפנה את חצי כלפי התקשורת ולא כלפי המתחרים במרוץ. הללו מעדיפים, ובצדק, לגרור את התחרות לפינות, לסימטאות האתיקה, ה'שוויון בפני החוק' וההתנצחות המשפטית שבהן הם סבורים כי יש להם יתרון (עד שהתקשורת תחשוף גם אותם לעין השמש...). לדעתי, כפרשן פוליטי חובב, יתברר שאדרבה, הירידה למהלומות 'מתחת לחגורה' דווקא תיטיב עם נתניהו. פסיכולוגיית ההמונים 'תבקש את נרדף' (על-פי קהלת ג, טו) ושפויים רבים יזדעקו "השתגעתם! המדינה בוערת ואתם נטפלים ל'פחות משוה פרוטה'? בתגובה נטיל דוקא 'מחל' בקלפי!"