יש הרבה אנשים שלא יודעים: ועידת מינכן התכנסה כשנה לפני מלחמת העולם השנייה. השתתפו בה
אדולף היטלר, ראש ממשלת בריטניה, ראש ממשלת צרפת ובניטו מוסוליני האיטלקי. היטלר דרש שם, בין השאר, לספח לארצו את חבל הסודטים שהיה חלק מצ'כוסלובקיה. הוועידה התקיימה בעיר הגרמנית מינכן מבלי שלנציגי צ'כוסלובקיה ניתנה האפשרות להשמיע את דעתם ובסיומה נחתם "הסכם מינכן" הידוע לשמצה. בריטניה וצרפת הקריבו את חבל הסודטים שלא היה, כמובן, שייך להם, אלא לצ'כוסלובקיה, כדי להשיג "שלום" עם גרמניה הנאצית. הם הסכימו גם לקריעת חלקים ממדינות אחרות לטובת השליט הנאצי.
עם שובו ללונדון של נוויל צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה, הוא נשא נאום בפני קהל נלהב ותוך שהוא אוחז במטרייה שחורה (שהפכה לסמל לכניעה המבישה), הכריז את הכרזתו, הידועה לדראון עולם, כי הוא הביא לעולם "שלום בזמננו", ונופף בפיסת הנייר שעליה חתם היטלר. בין אלה שבירכוהו היו האפיפיור פיוס האחד-עשר, מי שאי-מעורבותו בשנות השואה לטובת היהודים שנטבחו בידי הנאצים זכתה להרבה גינויים, ונשיא ארצות הברית.
כמה חודשים לאחר מכן פרצה המלחמה שגבתה את חייהם של עשרות מיליונים והמיטה אסון נורא על העם היהודי.
על ה"הסכם" הזה אמר
וינסטון צ'רצ'יל, אז מנהיג האופוזיציה, עוד לפני שפרצה המלחמה האיומה ההיא, את הדברים האלה: בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה.
אינני יודע מי הוא כיום "נוויל צ'מברליין" ומי הוא "צ'רצ'יל", אבל אני יודע מי הוא נשיא ארצות הברית - ואני יודע שהוא עושה את אותה הטעות שעשו, בזמנו, מנהיגי אירופה, כאשר הם ביקשו לפייס את הצורר הנאצי. מנהיגים מסוגו של היטלר אי-אפשר לפייס. הם זוקפים כל אות של חולשה לטובת דרישות חדשות.
אירן היא בפירוש חליפתה של גרמניה הנאצית. היא נאבקת בכמה חזיתות כדי להשליט את השפעתה המרושעת - והיא לא תוותר על יכולתה הגרעינית כדי שזו תסייע בידה לכפות על ארצות האזור, כמו גם על ארצות אחרות, את רצונה. היא מבקשת לעצמה יכולת גרעינית - וזה לגמרי ברור - שלא למטרות שלום.
ברק (חוסיין) אובמה מבקש להימנע מעימות צבאי - אבל זה לא יצלח בידו. כמו פרנקלין דלנו רוזוולט, באותה העת, הוא ייאלץ לצאת למלחמה בסופו של תהליך ההתרפסות בפני האירנים.
בנימין נתניהו עושה נכון. הוא מנסה למנוע "הסכם מינכן" בן זמננו. אולי זה לא יצלח בידו - אבל הוא חייב לנסות.
