הו כמה הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר, מחר באולמו של סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה, בירושלים, כב' השופט,
מנחם הכהן בעת הדיון שיתקיים בפניו, בעניין עיזבונו של הראשון לציון לשעבר, הרב
עובדיה יוסף. כפי שמפרסמים העיתונאים, יאיר אטינגר וחיים לוינסון, הבוקר ב
הארץ, פנתה בתו השלישי של מרן לרשם הירושה, מלכה ששון, בבקשה להוציא צו ירושה ולמנות מנהל עיזבון לעיזבונו של מרן. שבעה מבין אחיה של מלכה ששון הצטרפו כמשיבים לתיק המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, בירושלים, לאחר שביקשו מלכתחילה לקיים ההליך בפני בית-הדין הרבני. ההלכה מתירה לפנות לבתי-משפט חילוניים
המוגדרים בפי החרדים, מבני חוגם של מרן ובני-משפחתו, "ערכאות של גויים" לאחר שאחד הצדדים, אינו מסכים להתדיין לפי דין תורה ופונה לבית משפט, שאינו בית-דין הפועל ופוסק לפי דיני ההלכה.
הסכסוך עצמו בין מרבית ילדיו ונכדיו של מרן, לבין בן הזקונים של מרן, משה יוסף, שזכה במרבית רכושו של מרן, ששויו מגיע כדי עשרות מיליוני שקלים וכולל בחובו, ספריו וחיבוריו של מרן וכן מועלות טענות כלפי בן הזקונים, לפיהן רוקן הוא חשבונות בנקים של מרן, סמוך למועד פטירתו לבית-עולמו, לפני כשנה ומחצה.
במוקד הסכסוך עומד מכתב שהפקיד מרן אצל עו"ד דוד גלס, בו הוריש לרב משה יוסף, נכסים מנכסים שונים, שנרשמו כבר על-שמו, הוצאות ומכירת ספרי מרן, אולם מכתב זה אינו כולל בחובו הורשת דירת מרן, בה התגורר, שנים הרבה, עם בנו וכלתי, משה ויהודית יוסף וחפציו, הכוללים חפצי יודאיקה שונים, גלימותיו ומצנפותיו. כיום, ממשיכים משה ויהודית יוסף להתגורר בדירת מרן, אשר לפי הנטען בידי ילדיו של מרן, אמורה היא להתחלק, שווה בשווה, בין 11 ילדיו, משאין נזכרת ונכללת היא במכתבו של מרן.
שאלת הסכסוך הרכושי הפרטני שנתגלע בין אחד מילדיו של מרן לבין שאר ילדיו ונכדיו של מרן, מעבר לפן הרכילותי גרידא, אינה מעניינת, כלל וכלל. עיקר העניין נובע מכך כי יורשיו של מרן
שידוע היה בהתנגדותו התקיפה להתדיינות משפטית בפני בתי-המשפט של המדינה פונים לבית משפט, הפועל לפי חוקי המדינה,
שאינם נשלטים, על-ידי ההלכה ואינם פונים, למצער, לבית-הדין הרבני האזורי בעניין סכסוך ירושה זה, שנתגלע ביניהם.
ראוי לציין ולהדגיש, כי בין הנזקקים לשירותיו המשפטיים של בית המשפט לענייני משפחה, בירושלים, נמנה גם חבר מועצת חכרי התורה של
ש"ס, בנו של מרן, הרב דוד יוסף ואל יהא הדבר קל בעיניכם, כלל וכלל.
למי שאינו מצוי, לפני ולפנים, בעולמה של תורה ובענייני התדיינות בעניינים משפטיים של חרדים,
אך ורק בפני בתי-דין, הדנים דיניהם, לפי דין תורה, נזכיר ונציין, כי חלק ניכר מציבור החרדים תומכי ש"ס פוסל כל אפשרות להתדיין בפני דייני בתי-הדין הרבניים האזורים, מחמת שהם מחויבים לדון, לפני דיניה החילוניים של מדינת-ישראל. סעיף 7 לחוק יסוד השפיטה קובע, כי מי שנתמנה שופט, יצהיר הצהרת אמונים לפני נשיא המדינה, בזו הלשון: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ולשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". סעיף 10 לחוק הדיינים קובע, כי מי שנתמנה דיין חייב, בטרם ישב בדין, להצהיר בפני נשיא המדינה ובמעמד הרבנים הראשיים לישראל, הצהרה בלשון זו: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, לשפוט את העם משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים".
מעבר לאמירה הבעייתית, לחרדי מן השורה, להתדיין בפני שופט וגם/או בפני דיין המצהיר ומתחייב, בהצהרת אמונים -
המשמשת תנאי בלעדי וראשוני לכשרותו ולהסמכותו כשופט, בבית משפט וגם/או כדיין בבית-דין רבני אזורי, כשמאחורי גבו, מופיע סמל המדינה ובאולמו מתנופף דגל המדינה לשמור אמונים למדינת-ישראל, הוא "לוקח על עצמו הסיכון" (אם יפנה להתדיין בבית משפט), כי משפטו יתנהל, לאו בהכרח, בפני שופט, אלא בפני שופטת, רחמנא ליצלן.
הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה ידוע ומפורסם ברבים בהתנגדותו החריפה להתדיינות בבתי-משפט, הדנים לפי חוקי מדינת-ישראל. לפני כשנתיים ימים ומחצה, בעת מתן אחד משיעוריו השבועיים, תקף הוא בחריפות ציבור השופטים וקבע שהם
"רשעים", ו"פסולים לעדות". בתי-המשפט הוגדרו, על-ידו,
כ"ערכאות של גויים" והוא קבע, בפסקי-דין שיצאו מלפניו, כי לפי דין תורה אין לקבל עדותם של כל השופטים ובמשתמע אין לקבל גם עדותם של שומרי המצוות מביניהם. מרן צוטט גם, לעניין זה, כי: "מי שהולך לדון בערכאות של גויים שדנים לפי חוקות שלהם הרי זה מרים ידו בתורתו של משה רבנו ונקרא רשע", אמר הרב עובדיה, "הם דנים כמו דיני אומות העולם. לא כמו התורה. מקבלים עדות של אשה. זה כמה דברים שהם עושים נגד התורה".
מרן צוטט עוד, בהתייחס לציבור השופטים באומרו, כי: "הולכים לדון אצל הערכאות, בתי משפט חילוניים, שהם דנים נגד התורה והוציאו פסקיהם. אנחנו רואים את ההתנהגות שלהם נגד התורה, נגד בני הישיבות, ככה הם עושים (...) אין להם אהבה לתורה. שונאים את התורה. אז אלה פסולים לעדות. אין ספק. כל השופטים כולם בבתי המשפט החילוניים פסולים לעדות. אסור לקחת אותם לקידושין, לחתום על כתובה. זה אסור. אדם שלוקח לקידושין שלו עם עדים כאלה, יושב עם אישה בזנות (...) קידושין פסולים. לא שווים כלום. כאילו לא היה קידושין".
