הרב רבינוביץ' מוצג בכתבה בשלל תארים מפארים, אך נדמה לי שהחשוב מכל אלו בהם עיטרו אותו הוא מה שאמר המראיין:
- "בשנים אלו התבלט הרב בחיבוריו על משנת הרמב"ם, בהם 'יד פשוטה' ו'עיונים במשנת הרמב"ם', חיבורים שהקנו לו את המעמד של אחד מגדולי המומחים לתורת הרמב"ם".
כדי לתרץ את הדרישה האווילית ונוגדת ההלכה לתת ייצוג לכל גוי, הוא מגדיר את הערבים בתואר שלקוח מן ההלכה: הם בחזקת בני נח.
- "התורה מצווה עלינו לבנות חברת מופת", הוא מסביר את הצורך בייצוג פוליטי של לא יהודים, "וחברה משמעה שותפות. קודם כול בין יהודים, אבל גם עם הגויים שחיים בקרבם ושומרים את מצוות בני נח".
ובכן, כבוד הרב, התורה
אינה מצווה עלינו לבנות "חברת מופת" אלא לקיים תרי"ג מצוות. אכן, בדברי הנביא נאמר "ונתתיך לאור גוים", אך המונח "חברה" בקשר לעם ישראל לא נאמר לא בתורה, לא בדברי הנביאים ולא בספרות חז"ל. "מופת" במובן של דבר מתוקן ביותר, היא המצאה לא מוצלחת של הרב. ההוכחה ש"חברה" ו"עם" אינם ביטויים חופפים באה מיד - ודווקא מפיו: "חברה משמעה שותפות". איך היה נשמע אילו כתב מישהו "עם-ישראל משמעו שותפות (גם עם גויים)"?
הסייג היחיד שהוא מביא לשותפות הזו הוא שהגויים הללו ישמרו על מצוות בני נח. כאן הרב אינו יכול לשנות ממטבע הלשון שחז"ל קבעו לנו:
מצווֹת בני נח. ומה הן? דינים, ברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, גזל ואבר מן החי.
הרב רבינוביץ' מכיר מן הסתם ערבים רבים מספור, כמעט כולם, אחד מכל חמישה אזרחים במדינה, שמקפידים לא לקלל את השם אלא לברכו ערב, בוקר וצהריים. לא! לא את אללה, אלא את הקב"ה, אלוהי ישראל.
בעיניו, הם גם אינם חשודים על שפיכות דמים, הס מלהזכיר, או על הגזל. אבר מן החי אולי אינם אוכלים, אבל לא מפני שבורא עולם ציווה עליהם לא לאכול אותו.
יש לציין: התנאי הראשון כדי לקיים מִצוָה, הוא שיכירו בַ
מְּצַוֶה, הוא שנתן את התורה ובה המצוות. והערבים לא מכירים בו, ועל אחת כמה וכמה לא בעובדה שבחר בעמו ישראל והפך אותו לעם סגולה.
אני, שלא למדתי אפילו אחד-חלקי-שש-מאות ממה שלמד הרב רבינוביץ', יודע על-פה את דברי הנשר הגדול, משה בן מיימון, דברים שנשכחו, משום מה, מהגותו של הרב רבינוביץ', "אחד מגדולי המומחים לתורת הרמב"ם", כאמור.
וכך כתוב במשנה תורה להרמב"ם, הלכה א' פרק ו' מהלכות מלכים ומלחמות:
- אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום. אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום". אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן - אין הורגין מהן נשמה, והרי הן למס, שנאמר "יהיו לך למס ועבדוך". קבלו עליהן המס ולא קבלו העבדות או שקבלו העבדות ולא קבלו המס - אין שומעין להם, עד שיקבלו שניהם. והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל, אלא יהיו כבושים תחת ידם, ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם.
"לא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם" -
פרט לחברות בכנסת ישראל מטעם הבית היהודי.
לצערי נמחק הקטע הזה מן העותק שיש לי בבית על חיבורו האדיר של הרמב"ם, אך הוא לבטח מופיע בדפוס שהרב רבינוביץ' מחזיק, גם בביתו וגם בישיבתו "ברכת משה".
אחרי שיתרץ את הקושיה שאני מעלה כאן (אולי על-פי העותק שמחזיק בידו) ארים ידיים ואבקש ממנו לפעול לאלתר להוציא את כל הערבים הללו, שהם בחזקת "גרים תושבים המקיימים שבע מצוות בני נח", כהגדרתו, מתחומי ירושלים. שהרי אפילו הוא לא יחלוק על כך שאסור לגרים תושבים לגור בירושלים.
בשעתו, בדיון ברדיו, גער בי הרב שלמה גורן זצ"ל, על כי קשרתי כתרים לצעירים יהודיים שנקמו בערבים בחברון. "הם גרים תושבים", אמר לי בשידור חי. בדחילו ורחימו אמרתי לו את עיקרי הדברים שכתבתי כאן, והרב - בגדולתו כי רבה - הודה שצדקתי.
אמתין לראות מה תהיה תגובתו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ'.
