מדוע מנהל ממשל אובמה "מלחמת עולם" נגד נאום נתניהו בקונגרס? ישנן שלוש סיבות מרכזיות לכך:
- הקרע בין אובמה לנתניהו הוא עובדת יסוד מזה יותר משש שנים בשל פערים אישיים, אידיאולוגים ואסטרטגיים בין השניים;
- נתניהו מגיע לנאום בנסיבות רעות לאובמה בהתמודדות הקשה שלו מול בית המחוקקים בשורה של נושאים החשובים לו;
- החשש כי נתניהו כקוסם ישפיע על דעת הקהל האמריקנית שההסכם הצפוי הוא באמת רע לאינטרסים האמריקנים ומהווה סכנה קיומית בפוטנציה לבעלת הברית הכי אמינה שלארה"ב.
מחר צפוי ראש ממשלת ישראל לנאום בקונגרס האמריקני. יש קולות בעד, יש קולות נגד. דומה שנאום זה עומד להפוך בימים אלו לדבר המרכזי בעולמנו, לפחות בעולמו של הממשל האמריקני של אובמה. זה נאום, לא מלחמה, לא פיגוע טרור רצחני המוני, לא שואה אקלימית, לא קטסטרופה כלכלית! ולכן אני רוצה להעלות שאלה, ולנסות ולתת לה תשובות כמידת האפשר.
והשאלה היא:
מה קורה כאן? מדוע מתייצב ממשל אובמה למלחמת עולם נגד בעלת הברית הכי אמינה שלו? ממה הוא מפחד? כאשר ממשלת ישראל, עם נתניהו וברק, איימה שתפעל לבדה נגד מתקני הגרעין באירן, ממשל אובמה נלחם נגד הכוונה הזאת, כי מבחינתו עצם התקיפה והשלכותיה היו ממאירות. הוא אכן פחד מתקיפה ישראלית. אז לא היה מדובר במילים, אלא בפצצות. אבל עכשיו? נתניהו מאיים במילים! מה הפחד? דומני שההדלפות של הממשל, הדברים הבוטים הפומביים שהוא אומר נגד ראש ממשלת ישראל, החרמות הטקסיות שהוא מפעיל, ההתערבות הגסה שלו בבחירות בישראל (לעיין בדברי היועצת לביטחון לאומי האמריקנית), ועוד שורה של דברים חשאיים שהוא נוקט בהם, ככל הנראה, על-מנת לנסות ולמנוע את הנאום או לשבשו - הם חסרי תקדים, אפילו מול אויבים.
ההסבר המקובל שישראל עקפה את הנשיא, "פגעה בפרוטוקול", נתנה יד לרפובליקאים נגד הנשיא, ובכלל שהיא שוגה כי אינה מכירה את ההסכם המתגבש עם אירן, ולכן פועלת כמו פיל בחנות חרסינה - הם אולי נכונים לכשעצמם, אך לטעמי אין בהם כדי לתת הסבר מניח את הדעת למאבק האיתנים של הממשל האמריקני נגד הנאום.
איני מעלה על הדעת שממשל אובמה יעז להעליב את מלך סעודיה, או להדליף נגד בית המלוכה הקטרי, או אפילו ללעוג לאסד הרוצח. מול ממשלת נתניהו הוא מעז גם מעז. אני מוצא שלושה הסברים מרכזיים.
הראשון שבהם הוא שהקרע בן אובמה לנתניהו התחיל מהרגע הראשון שאובמה עלה לנשיאות, ועוד בסימליות רבה: נתניהו נכנס לחדר, רגליו של אובמה על השולחן ומבטו נעוץ בתקרה. נתניהו לא הרכין את ראשו. על הסיבות האישיות, האידיאולוגיות והאסטרטגיות לקרע בין השניים כבר "נכתבו ספרים". הקרע הוא עובדת יסוד לאורך שש שנים, ועכשיו הוא מתרחב עוד יותר, ואולי מגיע לשיא חדש. זאת כאשר אובמה משוחרר מאילוץ בחירה נוספת, ונתניהו דווקא נאבק להיבחר מחדש. קרקע בשלה להתנגשות מצח.
השני שבהם הוא צירוף הנסיבות הפנימיות שבהן נמצא ממשל אובמה. מאז ינואר השנה הוא עומד מול רשות מחוקקת (בית הנבחרים והסנאט) עם רוב רפובליקאי, שרובו "שונא" אותו, פשוטו כמשמעו, וכבר התחיל לפעול נגדו (כולל דרך הרשויות המשפטיות) בשורה של נושאים שחשובים לאובמה, ובכללם חתימת ההסכם עם אירן. כאן עומדת לפרוץ "מלחמת עולם" משפטית סביב השאלה האם הסכם הגרעין עם אירן נכלל בקטגוריה של אמנה (TREATY) המחייבת את אישור בית המחוקקים (כדעת הרפובליקאים), או לא (כדעת ממשל אובמה). נאום נתניהו על-פי הזמנת הרפובליקאים, הוא כמו סחבה אדומה בעיני אובמה.
השלישי, קשור בחשש אובמה שנתניהו, שכישוריו כנואם ידועים, יצליח כקוסם להשפיע על דעת הקהל האמריקנית שהסכם הגרעין המתגבש עם אירן הטרוריסטית, שונאת ארה"ב, הוא רע לאזרחי ארה"ב, רע לאינטרסים האמריקנים ומסכן את קיומה של ישראל. כלומר, הממשל יצטרך להפעיל מאמץ על-מנת לשכנע כי זה לא נכון. ואם ההסכם הוא באמת רע, ואולי רע מאוד, זאת משימה לא קלה. איך יתקבל הנאום בארה"ב? מה יעשה ממשל אובמה בעקבותיו? יתנקם? נחכה ונראה ונעריך.
