למרות הסערה שפרצה בארה"ב בהקשר להופעתו מעוררת המחלוקת של נתניהו בקונגרס האמריקני, הרושם הוא שהאירנים מרוצים מאוד, כיוון שבסופו של דבר תתממש תוכניתם וכנראה תהיה להם פצצת אטום. אבל האמת היא שהם לא סתם מרוצים. הם מרוצים מאוד, כי בכל הדיונים האינסופיים עם נציגי המעצמות, איש מעולם לא דיבר איתם, לטענתם, על כך שעליהם להפסיק מיידית את מאמציהם החשאיים להגיע ליכולת לייצר פצצת מימן, שהיא נשק גרעיני בעל עוצמות הגדולות מאות מונים מהנשק האטומי.
כהסבר למצב המוזר הזה מושמע, בשיחות סגורות של חוקרי גרעין אירניים, הטיעון הבא, במידה רבה של אירוניה: "איש לא אמר לנו שלא לפתח פצצת מימן. אמריקה לא רוצה שנפתח נשק אטומי 'רגיל', אז על זה אנחנו מדברים איתם. והמימן? הם לא ביקשו זאת באופן ספציפי, אז מבחינתנו זה נושא שאינו קיים".
מדוע בעצם התחילה אירן להשקיע במחקר בתחום הנשק המימני, בשעה שהיא מנהלת דיונים להגבלת הפעילות האטומית הרגילה? התשובה לשאלה זו נובעת מן ההערכה הכמעט ודאית, כי כתוצאה מן הפרסומים השונים על פצצת המימן הישראלית - שאותם הציג בפני הסנאט כמידע בדוק מי שהיה מזכיר ההגנה האמריקני רוברט גייטס - הוחלט באירן לרכז מאמץ בתחום המימני בנוסח "השוואת תנאים" האומר: "אם לישראל יש - גם לנו יהיה".
להשמיד את היישות הציונית מזה שנים מאמין רוב העולם המערבי, כי המטרה האסטרטגית של אירן היא להשמיד את היישות הציונית. סביר מאוד להניח שבהערכה זו יש ממש, אבל היא איננה משקפת את מלוא האמת. ההחלטה לעבור לפיתוח נשק מימני אינה נובעת מרצון לייצר עוד אמצעי השמדה גרעיני, אלא מסיבה שונה: בעקבות הפרסומים החצי-רשמיים במערב שישראל מפתחת פצצת מימן, המליצו מדענים אירניים לשליטי טהרן, כי יש הכרח לייצר מטריית הרתעה מגוננת כנגד החשש שישראל עלולה להפעיל את האופציה הגרעינית שלה כנגד אירן. כיום קשה לדעת מה קדם למה - הביצה או התרנגולת, אבל דבר אחד ברור: אירן רואה את עצמה מאוימת על-ידי נשק גרעיני ישראלי ועל כן היא החליטה לעסוק בפיתוח מענה הולם - בנתיב הייצור של פצצת מימן.
הוכחה לכך ניתן למצוא בפרסומים שונים על מלחמת החיסולים החשאית המתנהלת בין ישראל לאירן. דוגמה אחת ל"מחיקת" מדעני גרעין אירנים שעסקו גם בתחום המימני הובאה לידיעת הציבור כבר בינואר 2010, כאשר מדען הגרעין האירני, פרופסור מסעוד עלי מוחמדי (Masoud Ali Mohammadi) מאוניברסיטת טהרן, נרצח בפתח ביתו באמצעות הפעלת מטען נפץ שהוטמן באופנוע שחנה ליד רכבו.
בהתחלה לא ידעו מומחי הביון במערב להעריך נכון, מה הסיבה האמיתית לחיסול המדען, שעל-פי הפרסומים השונים כל עיסוקו היה בתחום התיאורטי של הפיסיקה הגרעינית ומבנה חלקיקי האטום, אבל אחרי שנשללה האפשרות כי הרצח היה על-רקע פלילי או פוליטי-פנימי, לא היה מנוס מן המסקנה, כי החוקר הנכבד הוצא להורג בגלל המשמעות הצבאית המאיימת של מחקריו.
יורשים לפרופ' עלי מוחמדי בעקבות הרצח ולאחר בדיקת נושאי המחקר של עלי מוחמדי החלו להתפרסם בעולם פרטים מרתקים על עבודתו המדעית הייחודית של הפרופסור המלומד, שהצביעו, בין השאר, על הכיוון המימני. ההערכות של חוקרי אטום שונים שבחנו את המחקרים שעסקו ב"התנהגות אטומי מימן במצב צבירה המתקרב לאפס המוחלט" (מינוס 273 מעלות צלזיוס) קבעו כי הנתיב שאליו מוביל המחקר יכול להגיע לפיתוח נשק מימני.
אחת ההוכחות המעשיות לפעילות בנתיב המימני ראתה אור כאשר התפרסם כי עלי מוחמדי לא עסק רק בתיאוריות, וכי כבר לפני שנים אחדות הוא ביקר בבוליביה כדי לעמוד מקרוב על היקף עתודות הליתיום המצויות במדינה זו. ליתיום, המשמש בדרך כלל בייצור סוללות חשמל בתעשיית הרכב, יכול להפוך בתהליך הנדסי פשוט יחסית לליתיום-6 המהווה חומר גלם בקיע לפצצות מימן.
המפתח להבנת כיווני המחקר המעשיים של פרופ' עלי מוחמדי מסתתר, כך מעריכים מומחי גרעין יודעי-דבר, במחקריו הייחודיים על צפיפות החומר ממנו עשויים כוכבים מסוימים. מסתבר כי בכוכבים מסוג מיוחד מתקיימת תגובת שרשרת באטומי מימן המכילים גם את הגזים דיאוטריום וטריטיום - האיזוטופים של המימן, שתערובת שלהם מייצרת תגובת שרשרת מימנית, שעל פיה אפשר להתחיל ולייצר גם פצצות מימן.
בעקבות המידע שנצבר במשך השנים מאז הרצח מעריכים כיום באירן כי מישהו "חיצוני" הבין את הסכנה הטמונה במימוש המחקרים התיאורטיים של פרופ' עלי מוחמדי והחליט לחסל את הסכנה הפוטנציאלית ולמנוע מאירן את המימוש של האיום הנורא מכל בתחום הגרעיני.
סביר מאוד להניח כי מותו של פרופ' עלי מוחמדי לא חיסל את המהלך המימני האירני. וכי מדענים אחרים ממלאים את מקומו בחזית פיתוח הנשק הגרעיני.
