צהבת, על-פי הרפואה, היא סימן שיכול להתלוות למחלות קשות כגון דלקות כבד קטלניות. על-פי המתרחש בפוליטיקה הישראלית, אפשר לומר במידה גבוהה של ודאות, שהצהבת קיימת אצלנו. הצהבת מלמדת על מחלה קשה - וזו השחיתות, שפשתה בפוליטיקה הישראלית. חלקים נרחבים בציבור תופסים את הפוליטיקאים כמושחתים הדואגים לאינטרסים הפרטיים שלהם, נלחמים על כסאות ורבים מהם חסרי חוט שידרה אידיאולוגי.
התקשורת, שמזהה כמובן את התפיסות הללו ומזינה אותן, פשוט מספקת לציבור את החומר הצהוב היומי. כך היא מעמיקה ומעצבת יותר ויותר את דמותם של הפוליטיקאים כאנשים שיעשו וישתמשו בכל התחבולות והספינים על-מנת להשיג את המטרה. ניצחון בכל מחיר המונע על-ידי תאוות שלטון וכוח בלתי מרוסן. התעשיה שעוסקת בצהוב מתפרנסת מזה מצוין. לכל שערורייה צריך למצוא משרד ייעוץ אסטרטגי, עיתונאים ואנשי קמפיין וחוקרים.
רוצים לקרוא צהוב על נתניהו? פתחו
ידיעות אחרונות. רוצים לקרוא צהוב על לבני והרצוג? פתחו
ישראל היום. הכל מותר, גם אם הרוב שטחי. התקשורת והפוליטיקאים רוקדים במסיבה צהובה בה הגועל נמדד בריקנות ובספינים. מה כל מפלגה מציעה במישור המדיני, החברתי-כלכלי, איך היא מציגה זאת לציבור באופן מסודר בתקשורת? - הרבה פחות חשוב. מה שיותר חשוב, זה איך אתה מצהיב את הצד השני ונותן כמה סיסמאות לא מחייבות שייראו כמו מצע ביטחוני או חברתי.
פתאום, מוצאים שלבני תצטרך לשלם את החובות של קדימה, ולמה בוז'י שמר על זכות השתיקה בפרשת עמותות ברק. או התחבטויות הרב מזוז, פטרונו של
אלי ישי, על חב"ד. האם לכחלון יש קשר עם הטייקון תשובה? ומה נסגר עם החצר הביזנטית של
שרה נתניהו, עזרא סיידוף ושות'. לפתע מוצאים הקלטה ישנה של הרב
עובדיה יוסף שמתאר את דרעי כגנב. הרב כהן מ
ש"ס לא מחזיר עטרה ליושנה בדיבור נחות על התקווה. מתישהו, הציבור כבר מואס בדברים, כי כמה צהוב/רוע אפשר לבלוע כמו בשיר של להקת הדג נחש...
שיטת "בורות רציונלית" עובדת הפוליטיקה הישראלית היא מגרש מאבקים של סטיקרים צהובים ויוטיוב שכל מפלגה מנסה להדביק על יריבותיה. הציבור, או לפחות חלקו, נוקט בשיטת "בורות רציונלית" - מושג שמתאר אנשים שלא רוצים להיות מעורבים בפוליטיקה. זה שומר אולי על בריאותם הנפשית, אבל מתיר את הזירה לחבורת המתאבקים בבוץ.
הפילוסוף האיטלקי ניקולו מקיאוולי, כתב לפני חמש-מאות שנה בספר "הנסיך", ששליט צריך לעשות הכל מבחינת תחבולות על-מנת להגיע לשלטון. הנקודה היא שמקיאוולי כתב את זה לפני מאות שנים באיטליה המפוצלת ומסוכסכת בין נסיכים שונים. אולי זה נאיבי, אבל בדמוקרטיה פרלמנטרית עם מערכת חוקים מתקדמת היו צריכים להיות גם כמה כללי משחק הוגנים חוץ מהכלל שניצחון ותחבולות הוא הדבר היחיד שחשוב. בפוליטיקה הישראלית החולה בצהבת אין אפילו כללים של עבירה, חוץ ונבדל שיש בכדורגל.
