בימים האחרונים, ועל-רקע נאומו של
בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני, עולה הדרישה מישראל לאפשר למשא-ומתן להגיע לידי מיצוי, כדי להימנע מהתדרדרות היחסים בין אירן והמערב, ומצעד צבאי או סנקציות שידחקו את השלטון באירן לפינה שממנה הוא יתנהג בקיצוניות חסר מעצורים, בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים".
מבדיקה ארוכה בשנים של חומר שמפרסמים האירנים החל מהשתלטות האיותאללה על אירן בתחילת 1979 עולה כי המוטיבציה שלהם מורכבת משילוב של מספר גורמים. במצבים ובהקשרים שונים עולה מניע אחר אל קדמת השיח, והגורמים האחרים ממשיכים להשפיע ברקע. במאמר זה נסקור את מרכיבי המוטיבציה של האיותאללה להגיע לנשק שירתיע כל מי שינסה בעתיד להתמודד איתם.
הגמוניה אזורית מנהיגי אירן רואים את ארצם כמעצמה אזורית וכשחקנית מפתח בזירה הבינלאומית, והם ינקטו כל דרך כדי לבסס מעמד זה, וזאת בשל כוחם הצבאי, גודל אוכלוסייתם, שטחם הטריטוריאלי, תעוזתם ונכונותם לסבול בעבור הגשמת שאיפותיהם. מבחינתם, אין למדינה כמו זו שלהם להסתפק במעמד של "עוד מדינה", וזכותה לתפוס מעמד בכורה באזור שבו היא חיה.
ניצחון שיעי על הסונה מנהיגי אירן רואים לעצמם מטרה להחזיר לשלטון על האיסלאם את צאצאי הח'ליף הרביעי עלי בן אבי-טאלב - מייסד השיעה. שיעים רבים ברחבי העולם נושאים בלבם שנאה יוקדת לסונים ממשיכי דרכו של המורד בעלי, מועאוויה בן אבי סופיאן, ושנאה זו מוזנת מ-1300 שנה של רדיפות, רציחות, עינויים ומוות, שהסבו הסונים לשיעים.
במיוחד זוכרים השיעים לרעה את רצח בנו של חוסיין בן עלי בעיר כרבלא בדרום עירק ב-680, שכן הם לא רק רצחו אותו, אלא כרתו את ראשו והביאו אותו לדמשק כדי להוכיח שהמשימה בוצעה. הח'ליף האומיי יזיד בן מועאוויה הניח את ראשו של אלחוסיין על שולחנו למשך חודש ימים, כדי שכל מתנגדיו יראו מהו גורלו של כל מי שיעז למרוד בשלטונו וייראו. עד היום מעלים השיעים את זכר האירוע בטקסי "תעזיה" - תנחומים - כשהם מכים, מלקים ופוצעים את עצמם עד זוב דם.
האיותאללה חולמים על כיבוש מכה מידי הסונים הסעודים, כדי להחזיר לשלטון את בית עלי. זהו אחד המקורות לשנאה היוקדת השוררת בין אירן וסעודיה.
נקמה בערבים הפרסים לא שכחו את ההרס שגרמו להם הערבים המוסלמים כשהביסו את האימפריה הפרסית הסאסאנית במאה השביעית. הם לא שכחו איך שחטו אותם צבאות האיסלאם ואיך התייחסו הכובשים לנשיהם ולבנותיהם. הם גםלא שכחו איך מכרו אותם הערבים לעבדים בשוק ואיך איסלמו אותם בכוח. הפרסים, האזרים, הבלוצ'ים והכורדים - עמי אירן - לא שכחו ולא סלחו על מה שהערבים עוללו להם, ורבים מהם עדיין ממתינים לרגע הנקמה בערבים שנואי נפשם.
הם במיוחד שונאים את הבדווים שוכני המדבר בחצי-האי ערב, שממנו יצאו שבטי ערב לכבוש את העולם ולהכניע את תושביו. היום מתגוררים הסעודים במדבר זה, ולכן סעודיה נתפסת בעיני אירן כמדינה החייבת לפנות את מקומה למדינה טובה יותר ולגיטימית יותר - אירן.
החזרת האימפריה הפרסית להדרה הפרסים חולמים על שיבה אל ממדי האימפריה הפרסית ששלטה "מהודו ועד כוש", מתת-היבשת ההודית ועד צפון אפריקה. את הביטוי לשאיפה אימפריאליסטית זו נתן עלי ח'אמינאי בנאום שנשא ב-25 במארס 2006, ובקטע מנאום זה, המופיע בדף שבועי שפרסם חיזבאללה, אומר ח'אמינאי באופן המפורש ביותר: "העומק האסטרטגי של העם האירני משתרע על פלשתין, צפון אפריקה, המזרח התיכון, מרכז אסיה ותת-היבשת ההודית".
ניצחון איסלאמי על המערב המערב, ובראשו בריטניה וארצות-הברית, הוא הכוח המודרני העויין את האירנים. בריטניה היא המעצמה שהשפעתה על הגבולות והשלטון של אירן החל מייסודה בשנות ה-40' של המאה ה-20 היא הגדולה ביותר, וגם האמריקנים התערבו מאז יותר מפעם בניהול הפנימי של ענייני המדינה. הדבר השנוא ביותר על האירנים הוא התערבות זרה בענייניהם. הם מכנים את המערב "אסתכבאר" - גאווה ללא הצדקה - וכותרת הדף המצורף הוא: "הו האסתכבאר". ח'אמינאי מצוטט בו אומר: "זה מסר אל האסתכבאר העולמי: יידע האסתכבאר העולמי שהעם האירני מוצק וחזק. הצעירים והמבוגרים של המדינה האיסלאמית הגדולה הזו והדורות שבאו זה אחר זה בעם העצום הזה שחי בלב האירועים ואשר חושל בניסיון שצבר, נושאים מסר של הגנה על האיסלאם. הדגל שלנו מתנוסס על ארץ זו שאליה מופנות עיניהם של מיליארד מוסלמים וחצי מכל רחבי העולם, וזהו העומק האסטרטגי של עמנו ומהפכתנו בארצות האזור האיסלאמי...".
בעיני ח'אמינאי, המערב הכופר מצליח להחדיר את הרעל התרבותי שלו - המתירנות, החומרנות, השוויון בין בני אדם, החילוניות והדמוקרטיה - אל תוך החברות האיסלאמיות, כדי להרקיבן מבפנים, להחלישן ולמוטט אותן מוסרית וערכית, שלטונית וכלכלית, וכדי לשתק את רצון הלחימה שלהם נגד המערב. התעמולה המערבית מואשמת בכך שמרבית הצעירים האירניים היו מהגרים לארה"ב או לאירופה אילו רק יכלו.
שנאה ליהודים במסורת השיעית יש מקום מיוחד ליהודי וליחס אליו. מצד אחד, היהודים כמו השיעים היו מיעוט בקרב הסונים, ולכן ברוב הזמנים והמקומות חיו יהודים בצד השיעים. חלק מהשיעים מתייחס ליהודים כאל "נג'ס" - טמא - והדבר היה בולט במיוחד בשוק. כשהיהודי בא לרכוש מצרכי מזון, הוא לא הורשה לבחור בעצמו את הסחורה, אלא הסוחר בחר אותה עבורו והשליך אותה לתוך הסל של היהודי. מטבע הדברים הסחורה שקיבל היהודי הייתה הרקובה והירודה, שאף אחד ממילא לא היה מעוניין בה.
ישראל, מדינתם של היהודים המודרניים, היא בראיית האיותאללה "השטן הקטן", בעוד שארה"ב היא "השטן הגדול". על-פי שיטתם, ליהודים אין זכות למדינה, ולכן ישראל אינה לגיטימית ועליה להסתלק מן העולם. ליהודים אין זכות להתנגד למוסלמים וודאי שאסור להם להרוג מוסלמים אפילו בהגנה עצמית. לכן כל היהודים במדינת ישראל הם בני מוות.
ירושלים, אשר בשיעה המסורתית אין לה כל מעמד, אומצה על-ידי האיותאללה כדי להראות לעולם האיסלאמי שהם לא פחות אנטי-ציונים מהסונים. גם חיזבאללה מדבר במונחים אלה.
מכאן השנאה היוקדת של מנהיגי אירן לישראל, והם יעשו כל שביכולתם כדי להשמידה מעל פני האדמה. הם יודעים שרבים מעמי העולם לא יזילו דמעה אם ישראל תתאדה, ולכן לא ייפגע מעמדם הבינלאומי אם ישמידו אותה.
אחד ממנהיגי אירן כבר כינה את ישראל "מדינה של פצצה אחת", שכן די בפצצת אטום אחת על תל אביב כדי לחסל את כל המדינה. עלינו ועל העולם להתייחס אליהם ולאיומיהם באותה רצינות שבה היה עלינו להתייחס לאזהרות בשנות ה-30'.
על ראש ממשלת-ישראל לזעוק אפוא מעל כל בימה אפשרית ולהעיר את העולם ומנהיגיו נוכח הסכנה האירנית הנשקפת לישראל ולעולם כולו.
