דייוויד פטראוס היה גנרל בעל ארבעה כוכבים בצבא ארה"ב, מפקד כוחות נאטו באפגניסטן, מפקד הכוח הבינלאומי בעירק, ראש הפיקוד המרכזי של ארה"ב וראש סוכנות הביון המרכזית (CIA). בהחלט אדם בעל עבר, ידע ומומחיות מהשורה הראשונה בעולם כולו.
רונן ברגמן הוא העיתונאי החשוב ביותר בישראל בתחום המודיעין. הכתבות שלו מתפרסמות גם בניו-יורק טיימס, וכל אחת מהן היא מלאכת מחשבת של עיתונאות, מחקר, ידע וכתיבה. ברגמן כותב מזה שנים ב
ידיעות אחרונות, וכמעט תמיד הכתבות שלו פותחות את המוסף "7 ימים".
שילוב של פטראוס וברגמן אמור להיות הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות. עיתונאי-כוכב משיג ראיון נדיר עם אדם כל כך מרכזי וידוע, בסוגיות הבוערות ביותר שעל סדר היום הביטחוני של ישראל וגם של העולם. מה יכול להיות יותר חשוב ומעניין מזה?
תקעו אותו בעמוד 20 התשובה היא: תלוי מה פטראוס אומר. ומה שפטראוס אמר לברגמן, בראיון בכתב שניהלו במשך שבועיים, לא ממש עולה בקנה אחד עם הקו האחד והיחיד של נוני
מוזס ועושי דברו: להפיל את
בנימין נתניהו, וכל האמצעים כשרים לכך. האופן בו פורסם הראיון (יום ו', 6.3.15) מלמד, שהמוזסים מוכנים לפגוע אפילו בידיעות אחרונות עצמו כדי להשיג מטרה זו.
הראיון אינו פותח את "7 ימים". הוא בכלל לא נמצא ב"7 ימים". בואו נניח לזכותה של מערכת ידיעות אחרונות, שהוא הוגש לאחר שעת הסגירה של המוסף ושהיה חשוב לה לפרסמו עוד השבוע, ולכן הראיון מופיע ב"המוסף לשבת". אבל גם שם הוא לא בשער, ואפילו אין אליו הפניה בשער. הוא גם לא בעמוד 2; זה שמור ל
נחום ברנע. עמוד 6 הוא מקום הרפש הרגיל של
סימה קדמון נגד נתניהו. בעמוד 10 יש כתבה על יוצאי אירן בישראל. עמוד 12 עוסק במצעים הביטחוניים של המפלגות. בעמוד 14: על החברות בין מרב מיכאלי לאורלי לוי-אבקסיס. עמוד 18 חושף ארבעה פעילי ליכוד המאוכזבים מנתניהו.
רק בעמוד 20 (מתוך 28 עמודי המוסף) מופיע סוף-סוף הראיון עם פטראוס. אחריו יש רק עוד כתבה אחת (על הטייס הירדני שנרצח בידי דאעש) וזהו. כלומר: הראיון נדחק למקום כמעט הנידח ביותר שניתן למצוא. בעיני העורכים של ידיעות אחרונות, התבלינים של יוצאי אירן חשובים יותר ממה שיש לפטראוס להגיד על האיום האירני; מיכאלי ולוי-אבקסיס מעניינות יותר מאשר הגנרל המעוטר; וכמובן שמאוכזבי נתניהו חייבים לקבל עדיפות על פניו.
אסור שאירן תהיה על הסף ולמה? בגלל מה שפטראוס אומר על האיום האירני. כבר בפיסקה הראשונה כותב ברגמן - שבניגוד לרוב העיתונאים ברחוב מוזס, כותב אך ורק את מה שהוא חושב: "כמו נתניהו, הוא מתקשה מאוד להאמין לממשל בטהרן, אבל בנקודה מהותית אחת חולק ראש ה-CIA לשעבר על ראש ממשלת ישראל - וזאת לגבי הסיכוי לחתימת הסכם אירני-אמריקני". ברגמן מצטט את פטראוס: "למרות הנכונות של ממשל אובמה לפגוש את האירנים ביותר ממחצית הדרך, אני חושב שהסיכויים לפריצת דרך הם עדיין פחות מפיפטי-פיפטי".
במה פטראוס כן מסכים עם נתניהו? "כדי לקבל את ההנחה שאמביציות הגרעין של אירן במהלך השנים היו למטרות שלום בלבד, נדרש ויתור מרצון על כל ספקנות" - ביטוי, מסביר ברגמן, שמשמעותו מעבר מעולם ההיגיון לעולם הבדיון. ופטראוס ממשיך:
"השאלה שנותרה פתוחה היא האם ההנהגה האירנית החליטה לבנות פצצה גרעינית, או שהם יסתפקו בהמתנה על הסף, כשבידיהם היכולת לייצר פצצה גרעינית (או לפחות להגיע קרוב מאוד לזה). ההיסטוריה מלמדת שארצות שמגיעות לנקודה הזאת, נקודת הסף, לא נשארות לעמוד בה. ובלי כל קשר לזה, בהתחשב בכל מה שאנחנו יודעים על ממשלת אירן, אנחנו לא יכולים להרשות לה להיות על סף היכולת לבנות נשק גרעיני. מבחינה מעשית, אין הבדל בין שתי האפשרויות הללו, גם לא בכל הנוגע להשלכות שלהן על התפשטות החימוש באיזור".
הערה שלנו: נתניהו עמד בנאומו בקונגרס בדיוק על הנקודות הללו - אופיו של המשטר האירני והסכנה למרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. ומיד נראה, שגם יתר דבריו של פטראוס מהווים הד ברור לנאום נתניהו - למרות שנאמרו עוד לפניו.
מה צריך לכלול הסכם טוב חזרה לראיון. ברגמן שאל: "נתניהו טוען שחיוני לפרק את רוב החלקים של תוכנית הגרעין האירנית. הוא מאמין שזו הדרך היחידה להבטיח שאירן לא תחדש את המאמצים בעתיד. מצד שני, אין אפשרות שאירן תסכים לתנאי הזה. אז איפה אפשר לראות פתרון אפשרי?".
פטראוס השיב: "לדעתי, הסכם טוב צריך לנעול בפני האירנים את הדלת להשגת נשק גרעיני. במובן הזה, חלקים גדולים של התוכנית אכן צריכים לעבור פירוק, או לפחות שינוי. אינני יודע אם זה דורש הפסקה מוחלטת של ההעשרה, אבל אין ספק שיש צורך בהגבלה ניכרת של הכמויות של חומר מועשר הנמצא בידי אירן, כמו גם הגבלות על מחקר, פיתוח ושימוש בדגמים חדשים ומתוחכמים יותר של צנטריפוגות וכיוצא בזה. יש גם צורך בתוכנית פיקוח הדוקה במיוחד, מעבר למה שמאפשרת האמנה למניעת הפצת הנשק הגרעיני. תוכנית הפקחים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית היא לדעתי המרכיב הקריטי ביותר בכל ההסכם".
דברים ברורים וחד-משמעיים. הסכם שיאפשר לאירן להחזיק בחלק ניכר מתוכניתה הגרעינית, לא יהיה הסכם טוב. מצב בו אירן תוכל להחזיק בחומר מועשר בכמויות משמעותיות ויישארו בידיה צנטריפוגות פעילות, לא יהיה הסכם טוב. הפיקוח עליה חייב להיות הדוק מאוד, יותר מהנהוג כיום. מזכיר לנו דברים שמישהו אחר חוזר ואומר, לא כן?
אבל בידיעות אחרונות החליטו שצריך לקבור את האמירות הללו, של איש מקצוע אוביקטיבי, שמילא תפקידים בצמרת ממשל אובמה. ככלות הכל, זה לא
מאיר דגן - שיש לו חשבון אישי נגד נתניהו - שיוצא נגד בנימין נתניהו ומקבל את הכותרת הראשית ביום שישי שעבר. זה גם לא סמי מיכאל, בעל עמדות פוליטיות מובהקות, שיוצא נגדו השבוע ומקבל הפניה בשער "7 ימים". זה כוללללו גנרל אמריקני שמעז להישמע כמו נתניהו. אז לא גונזים את הראיון, אלא עושים את כל המאמצים כדי להבטיח שכמה שפחות אנשים יקראו אותו.
