היום (א', 8.3.15) מצוין ברחבי העולם וכאן בישראל יום האישה הבינלאומי, אך הנתונים מראים כי מצבן של הנשים לא משתפר ברבות השנים.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי רוב הנשים מתחתנות בגיל 25 (לפני עשרים שנה עמד גיל הנישואים על 23.7). האישה יולדת את ילדה הראשון בגיל 27.5 (לפני עשר שנים עמד הגיל על 26.3). והיא חיה בממוצע 83.9 שנים (גברים חיים בממוצע עד גיל 80.3).
נשים לומדות מקצועות כגון: הוראה, מקצועות פרא-רפואיים וחינוך, כאשר 57% מהן בעלות תואר ראשון ו-60% בעלות תואר שני. נשים מורשעות פחות בעבירות תנועה ומעורבות פחות בתאונות דרכים. הן מרוויחות פחות מגברים, אך הן נוטות להיכנס לדיכאון בקצב מסחרר.
שורשי הבעיה הנשית לנשים יש שלוש בעיות מרכזיות בעולם הגדול: 1. שוק העבודה אינו מאפשר להן להתפרנס בכבוד לצד גידול ילדים (כמו שהוא לא מאפשר זאת לגברים). 2. השכר שמרוויחות נשים העובדות במקצועות הנחשבים "גבריים" נמוך משמעותית מאותה עבודה שעושה גבר. 3. ז'אנר הספרות הארוטי שרובו נכתב על-ידי נשים גורם להחפצת הדמויות הנשיות אשר הופכות לכלי בידי הגבר.
אין ספק שזה לא הוגן שגבר ואישה העושים אותו תפקיד לא יקבלו אותו שכר. אבל כפי שטענו שלוש מנהלות בכירות בארצות-הברית - מריסה מאייר, שריל סנדברג ואריאנה הפינגטון - נשים צריכות להעז יותר ולהיאבק על זכויותיהן הבסיסיות כך שהנושאים יעלו על סדר-היום ולא ירדו ממנו תכופות.
אין ספק בכך שטרילוגיית הספרים "חמישים גוונים של אפור" והספרים שהופיעו לאחר-מכן פגעו קשות בדמות האישה על-ידי כך שהן החזירו אותה לשמש ככלי יוצר ביד הגבר. מרבית הנשים היום הן נשים יוצרות, אינטליגנטיות וחכמות, והגיע הזמן שבספרים אלו הן תוצגנה ככאלה.
לא יקרה שום-דבר אם נשים תתקדמנה בחיים גם על חשבון הקמת משפחה. יש כיום עזרים טכנולוגיים היכולים לסייע לאישה להוליד ילדים גם בגיל מאוחר. למשל, חוקר סקוטי בשם ג'ונתן סאקס טוען שבקרוב נשים תוכלנה להתעבר ללא עזרת הגבר.
ניתן לומר לסיכום כי נשים חייבות להיאבק על זכויותיהן הבסיסיות כדי לקבל הכרה מסוימת מצד הממסד הגברי המיושן. כפי שנעשה בארצות-הברית, בקנדה ובחלק ממדינות אירופה. אם הן לא תעשנה זאת, מצבן הבסיסי יוסיף להידרדר גם בשנים הבאות.
