מאיר דגן לא בן אדם

לפני שנים, באחד מבתי הכלא הביטחוניים, נקלע אחד הסוהרים לצרה שעמדה לקפד את חייו: הסוהר טיפל בארון החשמל והתחשמל - עד שברגע האחרון ממש התערב בעניין אחד האסירים והציל את חייו. האסיר, שהיה שפוט ל-10 שנות מאסר עקב עבירות ביטחוניות, קיבל חנינה מיידית עקב מעשה ההצלה ושולח לביתו. כל הכבוד לאסיר הביטחוני על ההצלה, וכל הכבוד למדינה שהכירה במעשה ההצלה ושחררה אותו לחפשי. אבל ראש המוסד לשעבר מאיר דגן עשוי מחומרים אחרים - כמעט לא אנושיים. כי אחד האנשים שסייע ללא לאות למאיר דגן להשיג תרומת כבד, וכך להציל כמובן את חייו, הינו לא אחר מאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו. נכון, מאיר דגן מאזכר מפעם לפעם את תרומתו הגורלית של נתניהו להצלת חייו, אבל נראה שהוא עושה זאת רק מהשפה ולחוץ. כי אחרת מאיר דגן לא היה כך מתנפל שוב ושוב על נתניהו במהלך מערכת הבחירות - עד שהגיעו הדברים לשיא בנאומו, הכמעט ארסי, במוצאי השבת האחרונה בכיכר. אילו לפחות היה דגן מקפיד לשלם את מס השפתיים המתבקש ולהזכיר בנאומו, בחצי מילה, את מעשהו האנושי של נתניהו כלפיו, אבל לא: כי איזכור שכזה עלול היה לעמעם את המסר ולמהול את הארס במים זכים. ובכלל, מה ייחוד נמצא במאיר דגן עד שמצא עצמו חייב להוביל את המערכה ברגעים המכריעים? איזה יתרון מוסרי טמון בו על פני האחרים? למה להעלות למדרגת זקן השבט את מי שהתחבר בעסקים עם אהוד אולמרט לאחר שזה כבר היה שקוע עמוק בבוץ הפלילי? והעיקר: למה מאיר דגן לא משתף אותנו ביתרונות החבויים בבוז'י הרצוג - עד שמצא אותו ראוי להחליף את נתניהו בהנהגת המדינה?