סתיו 2013.
שלמה אליהו, בעל השליטה בקבוצת הביטוח והפיננסים מגדל פונה ל
ענת לוין, דאז משנה למנכ"ל
בנק הפועלים ומציע לה תפקיד של מנכ"ל מגדל אחזקות הציבורית ויו"ר חברות הבנות של מגדל. לוין, שנחשבה לאחת המנהלות המוערכות בשוק ההון התלבטה קשות. מצד אחד תפקיד זה היה מבחינתה סוג של סגירת מעגל שכן היא שימשה במהלך 8 שנים כמנהלת השקעות ראשית ומנהלת האשראי של מגדל, אך מצד שני לא קל היה לה לעזוב את התפקיד הרם שהחזיקה בו באותה העת. אבל בסוף לאחר לבטים רבים, לוין, שדחתה בעבר לא מעט הצעות, מחליטה לחזור למגדל.
לכאורה, סיפור הצלחה נחמד של אישה שהצליחה בזכות כישוריה להגיע לאחת המשרות הנחשקות בשוק ההון. מכאן מתחיל סיפור אחר לגמרי, סיפור של בעל השליטה שנאלץ, כך נדמה, להחזיר טובה לעובד ציבור לשעבר, שהיה ממונה על שוק ההון והביטוח, פרופ' עודד שריג.
שריג, שמונה ב-2009 ע"י שר האוצר לשעבר מטעם הליכוד
יובל שטייניץ לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר נתן במהלך תקופת כהונתו לשלמה אליהו את היתר השליטה במגדל למרות החששות והתהיות של גורמים מקצועיים רבים. כשנה לאחר ששריג פרש מהתפקיד, בחר אליהו לתת לו ג'וב טוב עם משכורת עתק. המפקחת על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר, דורית סלינגר, התנגדה למינוי זה בתוקף, בטענה כי הדבר פוגע באמון הציבור, אך זה לא שינה את דעתו של אליהו.
עם זאת התפקיד הנחשק ע"י שריג כבר היה מאויש, אם כי כפי שהסתבר מאוחר יותר באופן זמני בלבד. ענת לוין, שלרוע מזלה, תפסה את המקום ששריג היה חפץ בו נאלצה להודיע על פרישתה. לוין שנאלצה להציג את סיפור הפרישה כרצון "לבחון הזדמנויות למיצוי רב יותר מכפי שהתאפשר לה", רמזה, כי אליהו מידר וייבש אותה ולבסוף הבריח אותה מהחברה. לוין, שעבדה בכל מקום שהיא הגיע אליו שנים רבות נאלצה להיפרד ממגדל במהירות שיא. בעת העזיבה ללוין לא היו סיכומים עם חברות אחרות. לאישה כה מוכשרת לא לקח הרבה זמן למצוא מקום עבודה חילופי, אבל הטעם המר נשאר.
גורמים פוליטיים וציבוריים שאלו היכן היה בכל הסיפור הזה פרופ'
שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך, הרגולטור שהיה אמור לבוא על תקן המבוגר האחראי? מסתבר, כי האוזר, שאגב, גם הוא מונה בזמנו ע"י שטייניץ, לא ראה פסול במינויו של שריג, שעלה,כך לדבריו של האוזר, "בקנה אחד עם הוראות חוק החברות". יו"ר הרשות בחר לא רק להתעלם לחלוטין מהתנהלותם של שריג ואליהו, התנהלות שהדיפה ריח רע של יחסי הון-שלטון, אלא גם מפרשת לוין, שהיא הדוגמה הקלאסית לפגיעה במעמדן של נשים בשוק התעסוקה בישראל. האוזר, שבנה לעצמו פרופיל תקשורתי של רגולטור קשוח, שנלחם נגד הטייקונים, בחר להדיר את רגליו דווקא מהמקרה שהיה בו חשש לחוסר תום לב ופגיעה בטוהר מידות ע"י הטייקון.
אפשר כמובן לטעון שאין שום קשר בין פיטוריה של לוין למגדר. עם זאת, לרגל השמיני למרס, מעניין אם האוזר היה מגיב באותה אדישות מפליאה שהוא הפגין כאן אילו ענת לוין הייתה גבר או שבכל זאת היה מחליט לבחון לעומק האם אין פסול בתהליך המינוי שהתרחש בצורה כה מעוותת? שאלה זו משום מה לא הועלתה מעולם בתקשורת, שכה אוהבת ומלטפת את האוזר למרות כישלונותיו, אבל אני רואה בו מקרה קלאסי של שלטון גברים במדינת ישראל. הקשרים שנרקמים בצמרת הניהולית והעסקית גורמים לכך שנשים נשארות מחוץ למועדון יוקרתי זה, למרות כישוריהן והרקורד המוכח.
