העותר, יורם שדה, הוא בנו של האלוף יצחק שדה ז"ל, ובעל הזכויות בנכס נשוא העתירה - ביתו ההיסטורי של שדה עד פטירתו בשנת 1952. העותר ביקש להורות לוועדת הערר לקיים דיון לגופו של עניין בבקשתו לקבלת היתר לשחזור הגדר שהקיפה את גינת הבית. בגינה חפצים משומרים ומוצגים מקוריים מימי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות.
הוועדה המקומית דחתה בקשתו בין היתר בשל העדר חתימת הבעלים הרשום - רשות מקרקעי ישראל - שסירבה לחתום בשל מחלוקת בהליך הסדר בחלקה, שמתנהל במקביל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכן העדר תוכנית מפורטת במקום. ערר על החלטה זו נדחה גם הוא בהיבט פורמלי - העדר חתימת רמ"י.
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ציון קאפח, תוך ביקורת לא קלה נגד הוועדה המקומית ורמ"י, קבע, כי המדובר בנכס המהווה "גן זיכרון". הוא ציין, כי לדעת כל הגורמים העירוניים והממשלתיים, המקום ראוי לשימור כאתר הנצחה בעל ערך לאומי (גם אם טרם הוכרז באופן רשמי ככזה).
בית המשפט מתח ביקורת על העובדה שרמ"י מחד-גיסא ראתה את העותר כבעלים לכל דבר והעמידה בפניו דרישות שונות כבעלים, ומנגד, ניהלה נגדו הליך בדבר הסדר המקרקעין מתוך רצון לפנותו מהשטח. קבלת עמדת רמ"י לפיה יש לה זכות וטו, מותירה את העותר נתון לחסדיה. לרמ"י עניין מובהק באי-גידור המקום, כאשר בכך תעבור החלקה לחזקתה, ובפועל תיווצר הכרעה בשאלה הקניינית קודם להכרעה השיפוטית בהליך ההסדר. בית המשפט הורה לוועדת הערר כבר כעת לקיים דיון בערר לגופו של עניין גם ללא חתימת רמ"י וקבע:
"דרישת החתימה הינה מידתית בנסיבות העניין, הואיל ומדובר בשחזור גדר הזהה לחלוטין לגדר הישנה מבחינת ממדיה, מיקומה, והחומרים, ולא ביצירת יש מאין... המדובר בהחלפת גדר בגדר. אין מדובר במהלך העתיד לקבוע עובדות בשטח... במאזן הנוחות, נוטה הכף בבירור לטובת קיום דיון ענייני בבקשת העותר, אף ללא חתימת המינהל. כל נזק לא יגרם למשיבות, אם יתקיים דיון ענייני בקבלת ההיתר, ואף אם תאושר החלפת הגדר בדיעבד".
לעומת זאת, "דחיית בקשת העותר הנה הכרעה בטרם עת של סוגיה העומדת ותלויה בבית המשפט... בשורה ארוכה של פסקי דין והחלטות נקבע כי סמכויותיהם של מוסדות התכנון הינן סמכויות שמוגבלות על-פי דין לנושאים תכנוניים".
נראה, כי בית המשפט התרשם מכך שהרשויות השונות הערימו קשיים וטענות פרוצדורליות רבות על העותר. מדובר לדעת בית המשפט במקום בעל חשיבות שימורית והיסטורית, המצוי על צוק בו יש סכנת חיים של נפילה. לדעת בית המשפט, קיימת חשיבות לקידום הנושא ולמתן פתרון לתיק שאינו פרופורציונלי להיקפו ומהותו.
בית המשפט אף ראה לנכון, בהערת אגב, להסתייג מהעובדה שהפרקליטות ייצגו הן את רמ"י והן את ועדת הערר, על-אף שלשני צדדים אלו התייחסות שונה לחלוטין: בעוד ועדת הערר ניסתה להכריע ולפתור את המחלוקות, הרי שרמ"י כבעלים הוא למעשה צד להן ובעל עניין. נראה לנו, כי ראוי שהמערכת הציבורית תבחן חריגות בנייה של עשרות אלפי מ"ר הקיימות במקומות שונים ולא תתעסק בהיתר לשחזור גדר, גם אם היסטורית.
