פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק עע"מ 88909/13 עסק בסוגיית עדיפות התכנון הכולל והצדק החלוקתי ואימתי יש לסטות מעקרונות אלה.
הסוגיה עלתה בנסיבות בהן הוצעה תוכנית נקודתית (עח/1/9/138) במגרש הידוע כגוש 8302 חלקה 19 במושב הדר-עם. במסגרת התוכנית התבקש פיצול המגרש באופן שיאפשר בניית בית מגורים לבנם של המערערים על המגרש שיפוצל (מדובר ביחידת דיור רביעית שתוקצה למערערים במושב).
התוכנית לא הומלצה על-ידי הוועדה המקומית ולבסוף אף נדחתה הן על-ידי הוועדה המחוזית והן על-ידי בית המשפט המחוזי. זאת, בין היתר, משיקולי תכנון כולל למושב וצדק חלוקתי הצופה פני יישומה של החלטה 979 של מועצת מקרקעי ישראל. החלטה זו נדונה בבג"ץ פורום הערים העצמאיות (1027/04), עיגנה במישור הקנייני את זכויות הבנייה בחלקות למגורים ביישוב חקלאי והקשתה את אפשרויות הפיתוח במושבים. לכך צורפו הוראותיה של תמ"א 35 הקובעת מכסה של יחידות דיור נוספות, אותן ניתן לאשר במושב הדר-עם (300 יחידות, כאשר מתוכן אושרו זה מכבר 251).
הסוגיה המרכזית הייתה עדיפות התכנון הכולל ועיקרון הצדק החלוקתי. בית המשפט העליון ציין בפתח דבריו, כי יש טעם רב בהעדפת תכנון כולל למתווה פיתוחו של מושב, על פני מלאכה של טלאי על טלאי, פרי אישורן של תוכניות נקודתיות הממוקדות בקידום עניינו של היחיד. במקביל, יש גם חשיבות משמעותית לחשיבות הצדק החלוקתי, בהינתן משאב מוגבל של יחידות דיור הניתנות להקצאה במושב. עם זאת, בית המשפט ציין, כי הכרחי לתחום גבולות ראויים לכל אחד מהעקרונות הנ"ל, שאם לא כן - הם עלולים לגרום עוול. על המערערים לצלוח סטייה מכל אחד מהם.
ביחס להעדפת התכנון הכולל, ציין בית המשפט, כי תכנון כולל אינו חזות הכל, שכן בהמשכו של ציר הזמן, דחיית תוכניות נקודתיות במושב מזה, לצד אי-השלמת תכנון כולל מזה, תהא להתנהלות מינהלית החורגת ממתחם הסבירות, ותקום עילה משפטית להתערבות בה. יתרה מזו: "גרירת רגליים" בקידום תכנון כולל על-ידי מוסדות התכנון, לא תוכל לעלות בקנה אחד עם המשך התנגדות לאישור התוכנית על סמך העדרוֹ. הוא הדין, גם אם ננקטו מאמצים כנים לקידומו של התכנון הכולל, אך אלו לא עלו יפה בתוך זמן סביר.
בסיכומו של דבר, בית המשפט דחה את הערעור, אולם קרא למשיבות להביא לידי גמר ואישור תכנון כולל למושב או למצער תוכנית מאגדת (פתרון ביניים במסגרתו יאושר מספר מסוים של יחידות דיור) בתוך זמן סביר, ככל שיתמידו בהתנגדותם. במקביל וביחס לצדק החלוקתי, בית המשפט ביקש מוועד המושב לברר מהו מספר בעלי המגרשים במושב החפצים ומסוגלים לממש הקצאת יחידות דיור, שכן לדבר יש השלכה מהותית על עיקרון הצדק החלוקתי. עיקרון זה מחייב מתן הזדמנויות שווה לכל בעלי המגרשים במושב ליהנות מהקצאה זהה של יחידות דיור, אך הזדמנות זו כפופה לרצון כּן לזכות בהטבה ולאילוצי יכולת לממשה.
פסק דין זה מבורך ונראה שהוא עולה בקנה אחד עם המדיניות הנדל"נית בימים אלה, השואפת להסיר חסמי תכנון. יוצאת בו קריאה למוסדות התכנון לפתור מצב תכנוני ומשפטי בלתי סביר, אליו נקלעים בעלי זכויות רבים, כאשר מצד אחד מוסדות התכנון מסרבים לקדם תכנון נקודתי לאור העדרו של תכנון כולל, ומנגד - לא טורחים לקדם תכנון כולל (לפעמים משך עשרות שנים). בנוסף, בית המשפט אף קורא לוועדות המחוזיות לעשות שימוש בסמכותן מכוח סעיף 64 לחוק, ולהורות לוועדות המקומיות לקדם את אותו תכנון כולל, תוך מועד שייקבע, וזאת כאשר הדבר אינו מקודם במישרין על ידן.
