באחרונה הזדעזענו לנוכח תמונות שהגיעו מעירק, מאותו חבל ארץ שמוזכר במקרא בשם ארם נהריים. מראות קשים של הרס אתרים ארכיאולוגיים בני 3000 ו-4000 שנה, הציפו את התקשורת. מסע ההרס פוגע באתרים שערכם ההיסטורי והארכיאולוגי לא יסולא בפז. אנשי דאעש לא רק הורסים. הם גם בוזזים - לכיסם הפרטי. פשיטות היו באתרים חורסבאד (בירת הממלכה האשורית), מבצר נמרוד, החולש על עיר אשורית יפהפיה, מפלאי האנושות, שהשתמרה 3,000 שנים, באותו שם - צפונית למוסול. כמו-כן בתהליך הריסה אתר בשם חאטרה. בלהט התפרצות יצר ההרס הזה נהרס גם מוזאון עתיק במוסול עצמה. כל אלה מוחרבים בשיטתיות על-ידי בולדוזרים וכלים כבדים, המופעלים על-ידי "המדינה האיסלאמית". חלק מהממצאים מועברים למכירה במיליונים, דרך טורקיה.
במקומות האלה, הונחו, לפני אלפי שנים, היסודות לקיומה האתני והתרבותי של התרבות האנושית, כפי שהיא מוכרת לנו היום. כאן לידתה, דרך רחמה של היהדות והאמונה באל אחד. כאן הופיעו הניצנים הראשונים של ערכי המוסר וחוקי הממשל, שלפיהם אנו מנהלים את חיינו עד היום.
ומנגד? העילית האקדמית הערבית נתפסת שוב בחולשתה ובשתיקתה. המערב, ששורשי צמיחתו כאמור, מצויים כאן, נתפש שוב כמגמגם הנצחי. כולם מזו-עז-עים. כ---ולם מצקצקים בלשונם. כולם לא נוקפים אצבע. ביטויי דאגה מגיעים מכל עבר. היכן אונסק"ו, האחראי על "המורשת העולמית" כידוע? כן. שכחנו. הוא עסוק בגינויים לישראל אבל... רגע, ומה עם חטאי הפלשתינים בהרס שרידי מקדש הורדוס? כאן אצלנו בבית, הכול מותר?
יצר ההרס המדינות הגובלות בעירק (רק הדאגה לעתיד התיירות מפעילה בקושי את לשונן), האו"ם, עולם האקדמיה, כולם בולעים את רוקם, לנוכח מראה ההורסים, הרוקדים על הדם - של ההיסטוריה ושל הזיכרון האנושיים.
אנו מתייחסים אל האירועים הקשים הללו כאילו התרחשו רחוק מאתנו. טעות. הם מתרחשים כאן בתוכנו. אותה מנטאליות בדיוק מפעילה גם כאן את יצר ההרס של הפלשתינים.
לפני כשמונה שנים החל הוואקף בביצוע חפירות נרחבות בקרקע שבבסיסו של מסגד אל-אקצה. בתחילה בנימוק של חידוש קו חשמל אל תוך המתחם, ואח"כ כדי ליצור מרחב לעוד מסגד. חסרי מסגדים הם כידוע. כך הרסו אנשי הוואקף את שרידיו של בית המקדש השני שהורחב מאוד על-ידי המלך הורדוס (19 לפנה"ס). כאשר חפרו ביד גסה ובמכוון במרתפים הענקיים של האתר. העפר הרב שהיה מצוי בין הכתלים המכילים/יוצרים את יסודות המתחם הענק, נגרף כשפוכת אל מחוץ למתחם. עשרות ארכיאולוגים יהודיים מצאו עצמם נוברים בערימות על מדרונות עיר דוד ליד הכפר סילואן, כדי למצוא/לדלות ממצאים מתקופת בית שני, שנזרקו ביד גסה. על הפרת הסטאטוס-קוו, המוסכם על כולם, לא נאמר דבר. גם על תפקידו המרכזי של ראאד סלאח ראש התנועה האיסלאמית הצפונית, בביצוע המזימה הזו, שאגב צלחה בידיו במלואה, לא נאמר דבר. הנושא למעשה הושתק על-ידי ממשלות ישראל לדורותיהן. החלה במצוות ההשתקה ממשלת אולמרט כידוע.
נצחון הערבים בכל הקשור ליסודות קיומה של היהדות, דאעש והתנועה האיסלאמית הצפונית כולל כמובן הוואקף וכוחות מסייעים אחרים, חד הן. את האיסטראטגיה מרחיקת הלכת הזו של הפיכת הסכסוך היהודי פלשתיני לסכסוך דתי יזם ובנה המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני כבר בשנות ה - 20 למאה שעברה.
אל חוסייני שמונה על-ידי הבריטים למופתי של ערביי ישראל ארגן והפעיל את המרד הערבי (1936- 1939), שאיים על ההתיישבות היהודית בא"י. הוא השכיל להבין כי רק הפיכת הסכסוך בין היהודים לערבים בארץ ישראל לסכסוך דתי, תגרוף את העולם הערבי לתוך הסכסוך, תוביל לנצחון של הערבים ואף תנטרל את הבריטים מהמשך התמיכה בהתיישבות היהודית בא"י, כמתחייב מהתחייבויותיהם במסגרת הצהרת בלפור. בכל הערכות שלו הוא צדק זולת מאחת: הוא לא חזה את הניצחון הבריטי במצרים והרחקת הצבא הנאצי מצפון אפריקה.
ראאד סלאח יו"ר התנועה האיסלאמית הצפונית, מחרה-מחזיק אחריו. לא בכדי הוא קרוי בפי אוהדיו "שיך אל איסלאם". הוא עושה שימוש יעיל ברגישות של הערבים סביב אל-אקצה, כדי להפוך את המאבק בין ישראל לערבים כאן לסכסוך דתי עם העולם המוסלמי. במסגרת אסטראטגיה זו הוא אכן גרף את הוואקף המוסלמי על הר-הבית לתוך הסכסוך ואף דרס והרס, תוך כדי כך, את הסכם הסטטוס קוו ששרר בין הצדדים עד לתחילת הבנייה של המסגד התחתון בהר-הבית. האם מדינת ישראל מתעלמת? האם גם כאן ימשך הרס העתיקות כפי שקורה עכשיו במדינות הנשלטות על-ידי דאעש?
