מגילת העצמאות אומרת: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות....תהא מושתתה על יסודות החרות, הצדק והשלום...תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות... אנו קוראים... לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים... אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן".
בבואנו לבחון את החזון בעת הקמת המדינה, ניתן לראות שהנושאים והתחומים בהם עוסקת ההכרזה תקפים גם היום. הנה כמה מהם:
- מדינת ישראל צריכה להיות פתוחה לעלייה, כפי שחודד לאחרונה בפיגועים וגילויי האנטישמיות באירופה ובמסרים ליהודי צרפת לעלות לישראל.
- כל אדם באשר הוא זכאי לחרות המתבטאת בחירות מחשבתית, חרות בביטוי עמדותיו, חרות פיננסית וכן הלאה.
- שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל האזרחים - חזון שמומלץ לשאוף אליו על-מנת לאפשר חופש דת, מצפון, לשון, חינוך, תרבות ושמירה על המקומות הקדושים.
שלום עם העולם הערבי, לרבות שכנותינו ואלו שגרים עימנו, אפשר לנסות לבנות כפי שנבנה בלוד במסגרת פעילות עם סטודנטים בעיר. הסטודנטים יצרו חזון לעמותת "סטודנטים למען ישראל" שנגזר מחזון המדינה: יצירת בסיס לחברת מופת המהווה בית ראוי לחבריה. האסטרטגיה ליישום החזון היא הרצון לבנות קהילות המקיימות צדק חברתי, אחריות אזרחית וחוסן קהילתי, תוך אמונה באדם ובמורשתו הייחודית. אנסה להבהיר זאת במספר נושאים.
"יצירת בסיס לחברת מופת". כל אחד ואחת מאיתנו בכל פעולותינו והמדינה על מוסדותיה, נדרשים לאפשר יצירת בסיס אשר ממנו תצמח חברת מופת. ניתן לעשות זאת דרך בינוי קהילות, תוך ניסיון למחוק את הפער החברתי ויצירת חוסן קהילתי וחברתי, שיאפשר לכל אדם יכול להגשים את עצמו. אין הכוונה לקהילות סגורות, אלא לכאלו שיש בהן ישנם מאפיינים ייחודיים, תוך שיתוף בין הקהילות באזור גאוגרפי מסוים, ובין האיזורים לרבות עם מדינות אחרות.
"בית ראוי לחבריה". תחושת בית למי שכבר נמצא פה ולמי שמעוניין לגור במדינת ישראל. הבית צריך להיות ראוי וטוב לכל מי שגר בו. מה שמתחיל בבית של כל אחד ואחת מאיתנו, עובר לרחוב ולשכונה, לעיר כולה, ולבסוף לחברה ולמדינה. כאן המקום להתייחס לתחומי הקיימות, האחריות החברתית ועד לבניית תפיסת SRI שתוסבר בהמשך.
"מורשתו הייחודית" לכל עם, עדה, דת וגזע יש היסטוריה ויסודות שעליהם נבנו. המטרה היא שכל אחד ואחת יוכלו להמשיך את המורשת הייחודית להם. גם לכל מדינה ישנה המורשת שלה, שמאפשרת להכיר בהיסטוריה שלה ולהתלכד סביב ערכים וחזון. לצד זאת, יש לאפשר לכל קבוצה במדינה להזדהות עם המורשת שלה, וליצור הרמוניה שתאפשר למסורות שונות להתקיים באותה מדינה. יש להסתכל לטווח של חמש-עשר שנים ותמיד לבחון כיצד להתקדם, תוך שאנו מוודאים שלא סטינו מהדרך שהותוותה בעבר. חזון של מדינה ניתן לבחון אחת ל-50 שנה; בחינת חזון הקמת המדינה תקף גם היום.
מדינת ישראל זקוקה למנהיג לטווח ארוך שיבנה חזון לטווח הארוך ואסטרטגיה לשלוש-חמש שנים קדימה, שתהיה מדינית-כלכלית-חברתית-סביבתית וממנה ייגזרו תוכניות העבודה והתקציבים השנתיים. על המועמדים להנהגת המדינה לתאר בפני הבוחרים את החזון שלהם וכיצד ישיגו אותו, ואם אפשר - ברמה של תוכניות עבודה. כל זאת יש לעשות בראייה חיובית, ולא בהכפשות הדדיות.
לאנשי העסקים ולמשקיעים, בכל הענפים ובכל ההיקפים, אני קורא להשקיע באופן אחראי תוך הובלת הקו כמקובל בעולם: השקעות אחראיות חברתית (SRI - Social Responsible Investment). על-פי תפיסה זו, העסק פועל תוך ניהול סיכונים שקול, ומתחשב בשיקולי קיימוּת ואחריות חברתית, הלוקחים בחשבון היבטים כלכליים-חברתיים-סביבתיים. הדבר נעשה תוך דיאלוג עם מחזיקי העניין המשפיעים על או מושפעים ממנו. בארה"ב ובאירופה היקף ההשקעות בדרך זו כבר עומד על למעלה מ-7 טריליון דולר, וישראל יכולה להוות מדינת מופת ודוגמה גם בהקשר זה.
