החלטתה של נשיאת בית הדין האזורי לעבודה, בירושלים, כב' השופטת,
דיתה פרוז'ינין, לחייב אב הבית לשעבר, במעון ראש הממשלה,
מני נפתלי, להסביר
בתצהיר חתום, על-ידו שיוגש לבית הדין האזורי, כיצד הגיע לידיו תצהיר לא חתום שנכתב, לכאורה, בידי
שרה נתניהו, במסגרת התביעה המשפטית שמנהל הוא נגדה, נשענת על כללי הדיון האזרחים החלים בבתי-משפט ובבתי-דין, לפי תקנות הדיון החלות, בבתי-משפט ובבתי-דין אלה.
להבדיל ובניגוד להליכים ומשפטים פליליים, המתנהלים לפי הוראות חוק סדר הדין הפלילי,
שאינו מחייב נאשם לגלות, מה הם הראיות המצויות בידו כאשר אין קיימת חובת גילוי ראיות, בידי הנאשם, עד לרגע שבו מתחילה שמיעת והבאת הראיות, מטעם ובידי הנאשם (למעט במקרים חריגים, שניתן להשיג חומר חקירה, שהינן ראיות, לכל דבר ועניין, בעזרת צווים שיפוטיים, הרי בהליכים אזרחיים, המתנהלים בבתי משפט ובבתי דין, קיימת חובת גילוי מסמכים וגם/או ראיות, על שני הצדדים כאחד ואפילו טרם סיימה התביעה, בהליך אזרחי זה, הבאת ראיותיה וגם/או טרם החל הנתבע בהבאת והצגת ראיותיו הוא, בפני בית המשפט וגם/או בפני בית הדין. זה הוא ההבדל הבסיסי והמהותי בין הליך פלילי לבין הליך אזרחי, המתנהל בבתי משפט ובבתי דין. בהליכים אזרחיים לא ניתן להפתיע תובע וגם/או להפתיע נתבע,
"בשליפת שפן מהכובע", בדמות הצגת מסמך שהצד השני לא ידע עליו וגם/או אינו יודע עליו, קודם תחילת שלה ההוכחות. אם וככל שקוים הליך גילוי מסמכים, כראוי ובזמן, הרי כל צד יודע מה הם המסמכים שמחזיק הצד שכנגד. לכן, הליך אזרחי מתנהל ו"משוחק" בבתי משפט ובבתי דין, בקלפים פתוחים. במצב דברים זה, הרי כל צד יודע מראש מה הן הראיות והמסמכים שיש לצד השני. צד כזה לדיון, אינו צפוי להיות מופתע ממצב של "שליפת" מסמך שעל קיומו לא ידע הוא, בעת הכנת תביעתו וגם/או הגנתו. הדבר נכון, בעיקר, ב בשלב המתקדם של הבאת הראיות והשמעת עדויות העדים, בפני שופטי ושופטות בתי המשפט ובתי הדין, בערכותיהם השונות.
המקרה של צד לדיון משפטי (מני נפתלי), המחזיק בידיו מסמך שנערך לכאורה, בידי הצד שכנגד (מדינת ישראל ושרה נתניהו), הינו מקרה חריג. בדרך כלל, אין אמור צד לדיון משפטי (ואפילו בהליך אזרחי המתנהל בבתי משפט ובבתי דין) לדעת - מראש - מה הוא המסמך וגם/או ראיה שמתכוון הצד שכנגד להגישה בהליך המשפטי,
כל עוד לא הגיש בעל הדין המסמך וגם/או ראייה לבית המשפט וגם/או לבית הדין. תריגותו של הליך זה, אף מתעצמת במקרה דידן. בענייננו אנו, הרי צד להליך משפטי אזרחי (מני נפתלי) טוען שהוא מחזיק בידיו מסמך וגם/או טיוטת מסמך (טיוטת תצהיר של שרה נתניהו), שלדבריו הוכן לקראת הדיון המשפטי, בעניינו הוא ולא הוגש לבית הדין, על-ידי הצד שכנגד. בכל הכבוד הראוי, מי שמחליט על הגשת מסמך וגם/או ראייה מטעמו, הוא הצד שהכין מסמך זה וגם/או שבידו הראייה שמבוקש להגישה ולא הצד שכנגד.
על-רקע זה, ברורה היטב התרעומת של הפרקליטות, המייצגת בהליך בבית-הדין האזורי בחיפה, כלל הנתבעים בתביעת מני נפתלי, לרבות ובכלל זה, שרה נתניהו. על-רקע זה ברור גם, מדוע דרשה - והשיגה, בצדק הפרקליטות החלטה מנשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, דיתה פרוז'ינין, לפי חייב מני נפתלי לגלות,
בתצהיר שייחתם, על-ידו, כיצד ובאיזה אופן הגיעה לידיו טיוטת התצהיר שהוכן, לכאורה, מטעם שרה נתניהו - כאשר תצהיר שכזה שטיוטה שלו מצוי, לכאורה, בידי מני נפתלי, לא הוגש, עד כה, לבית הדין האזורי לעבודה, בירושלים.
על-רקע התנהלות זו, הרי יש להדגיש ולציין, כי נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, בירושלים חייבה את שרה נתניהו במעמדה כנתבעת בתביעה שהגיש מני נפתלי נגדה
להגיש תצהיר שלה לבית הדין האזורי ולא להסתפק ולהסתמך, לעניין זה, על תצהיריהם של שאר הנתבעים וגם/או של מי מטעמם. החלטת נשיאת בית הדין נסמכת על כך, כי נטענו טענות אישיות כלפי שרה נתניהו, כאשר במצב דברים זה, נדרשת התייחסותה של שרה נתניהו אישית לטענות נטענות אלה נגדה. שרה נתניהו אמורה במצב דברים זה להגיש תצהיר אישי, בחתימתה שלה, לבית הדין האזורי לעבודה, עד ולא יאוחר מתאריך 15.3.2015, שהינו תאריך של יומיים קודם לקיום הבחירות הארציות לכנסת.
נשיאת בית הדין לעבודה, בירושלים, כב' השופטת, דיתה פרוז'ינין, דחתה בקשת הפרקליטות - שהוגשה בתחילת ההליך המשפטי המתנהל בפניה שלא לזמן את שרה נתניהו לעדות, כבקשת מני נפתלי - בנימוק ששרה נתניהו אינה צד להליך המשפטי המתנהל בבית הדין.
נשיאת בית הדין האזורי לעבודה, בירושלים, דחתה טענת הפרקליטות וקבעה שעדותה של שרה נתניהו, נחוצה נוכח טענותיו של נפתלי נגדה. יש להדגיש ולציין, כי למרות מתן החלטה שיפוטית זו, שכללה גם הוראה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, הרי, לא הגישה המדינה תצהירה של שרה נתניהו, יחד עם יתר התצהירים והודיעה לבית הדין, שבמידת הצורך תעיד שרה נתניהו באולם בית הדין.
בתגובה להתנהלותה זו של הפרקליטות קבעה נשיאת בית הדין האזורי, לעבודה, בירושלים, כב' השופטת, דיתה פרוז'ינין, כי: "החלטות בית הדין אינן בגדר המלצה, ויש לקיימן. במיוחד אמורים הדברים לגבי טענות שכבר הועלו ונדחו. לפיכך טענת המדינה כי אינה סבורה שיש צורך בעדותה של גב' נתניהו, מוטב היה לולא נטענה". השופטת הוסיפה וציינה, בהחלטתה זו, כי אם המדינה סבורה שאין מקום להגיש תצהיר של שרה נתניהו, הרי היה עליה לבקש רשותו בית הדין האזורי, לעבודה ולא לפעול בצורה חד-צדדית.
