ברווז צולע נשאר ברווז

רק באגדה של האנס כריסטיאן אנדרסון, ה"ברווזון המכוער" הופך לברבור, אך בעצם הוא ברבור מלידתו אלא ככול היצורים, ובייחוד בני אדם, כשהם נולדים הם מכוערים.אבל ברווז אמיתי הוא ברווז. מכאן האמירה של המשורר האמריקני ג'יימס וויטקום רילי: 1849-1916)) "when I see a bird that walks like a duck and swims like a duck and quacks like a duck, I call that bird a duck." אם אני רואה עוף שהולך כמו ברווז,שוחה כברווז ומגעגע כברווז - אני קורא לו ברווז. הפרוש המעשי אצלנו הוא שאם הוא נראה כמו ביבי, מתנועע כמו ביבי ונואם כמו ביבי- אז זה ביבי. אנשים לא משתנים. לעניות דעתי, וממה שלמדתי בהיסטוריה ובדברי ימינו אלה, מנהיגים אידיאולוגיים קנאים, דתיים או חברתיים, שהופכים לעריצים, קרוב לוודאי שלא השתנו, אלא שהנסיבות וההתפתחויות גילו את פרצופם ותכונותיהם האמיתיים. מדובר, כמובן, באנשים בוגרים שחבריהם או הציבור כולו עמד על אישיותם ותכונותיהם מגיל מתבגר. בזירה שלנו, מנהיגותו, נחרצותו, נחישותו והאתגרים של דוד בן-גוריון מצאו ביטוי בגיל צעיר עוד בהיותו דוד גרין .בניגוד לאידיאליסטים מסוגם של ז'בוטינסקי ובגין שחשקו בכול ארץ ישראל משני עברי הירדן, בן-גוריון הסתפק ב"תוכנית בילטמור" המצ'וקמקת, ואחר כך בתוכנית החלוקה של האו"ם, שהקצתה למדינת ישראל-שטח מרוסק קטן הרבה יותר מאשר בסיום מלחמת העצמאות. בן-גוריון, היה ריאליסט. האידיאולוגיה שלו הייתה הקמת מדינה לעם היהודי. לשם כך הרבה אמצעים היו בעיניו כשרים, ואם צריך להתפשר על ערכים, מתפשרים- גם אם הוא רצה לראות בנו "עם סגולה אור לגויים"........ קרייריסטים מנהיגים כמו אריק שרון, משה דיין ועזר ויצמן לא היו אידיאולוגים שהשתנו אלא קרייריסטים פרגמאטיים. שניים האחרונים הם שדחפו את מנחם בגין לעשיית שלום עם מצרים תמורת הנסיגה מסיני. שרון הוציא אותנו מרצועת עזה. מנחם בגין היה ראש הממשלה שהונחה על-ידי אידיאולוגיה צרופה (וגם בדבֵקות שלו בחוק). בגין חשב שתמורת סיני יניחו לו את הנחלה ביהודה ושומרון. הוא טעה כמובן...... . משה דיין, כמוהו כעזר ויצמן, לא השתנו. הראשון היה מפא"יניק וגמר בממשלה ימנית בראשות בגין. השני היה ביתָרי שהפך ל"פיסניק". שניהם היו אנשים פרגמאטיים. דיין יכול היה לומר בעקבות רבו, דוד בן-גוריון לאחר כיבוש סיני במבצע קדש (שראה את "מלכות ישראל השלישית") ש"עדיף שארם אל שייך בלי שלום מאשר שלום בלי שארם אל שייך". הוא התקפל ביחד עם בן-גוריון וישראל נסוגה מסיני. הכישלון שלו כשר ביטחון במלחמת יום הכיפורים הביא אותו לכוח הדוחף( יחד עם עזר ויצמן בקמפ דייויד) את מנחם בגין לחתום חוזה שלום עם מצרים תמורת נסיגה מלאה מסיני....... ויש עוד אהוד (מלבד אהוד אולמרט) ברק, שלא השתנה, הוא היה ראש הממשלה שכשל, גם בממשלה וגם במפלגה והצהיר חגיגית שלמד היטב את הלקחים. אלא שלא למד כי הוא לא השתנה.על משקל אמירתו של הפילוסוף הגרמני הגדול, הֶגֶל, אפשר לומר שאהוד ברק לימד אותנו שהוא לא למד מאומה. עוד איש מוכשר ומבריק שבולימיה של שררה מעבירה אותו על דעתו. וזאת זללנות כוח מיוחדת בלא ניסיון לאבד אחר כך מן המשקל. בחמדנותו לשררה ולממון וביהירותו האישית והציבורית, הוא הביא לריסוק המפלגה שבה מספר התומכים שנתמכים על-ידי כסאות בממשלה שווה למורדים......... ביבי, סופֶר אגוצנטרי כמוהו וחרד לכיסאו כמוהו, לא מפנה מאחזים שלא לדבר מפסיק בנייה בהתנחלויות או לא יקים וועדת חקירה לאירועי עזה- אז זה אותו good old' bibi . ואותו אהוד ברק- ה"זייגערמאכער". אילו אולמרט (לא היה אולמרט) היה חושב על עתידה של קדימה והיה פורש ומעביר את הממשלה למשנה שלו, ציפי לבני. אילו אהוד ברק היה מפרגן ל"ציפורה" ולא שם לה מקלות בגלגלים. אילו דברים אלה קרו, אפשר מאוד ששיחות השלום עם הפלשתינים היו מתקדמות. אבל הם כדברי הרבי מקוצק לחסידיו -שאמרו כי "הם אוהבים קרפיונים": "אילו אהבתם קרפיונים לא הייתם אוכלים אותם. אתם אוהבים את עצמכם".- אמר להם הרהורי לב אצל כולנו, או רובינו קיים מה שקרוי wishful thinking בעברית: הרהורי לב, אף שהכוונה היא כמיהות פנימיות למשהו טוב יותר. עיתונאים כמו דן מרגלית או פובליציסט בולט אחר כמו ארי שביט הם לא יוצאים מן הכלל, ובמידה מסוימת פובליציסטים רבים, ואני ביניהם. זאת עד כדי כך שהם רואים במאמריהם קווי פעולה שלפיהם שלטון נבון צריך לנהוג. ואם הוא לא נוהג על-פי הרהורי לבם, הם מאוכזבים ונותנים לכך ביטוי. בכך אני לא מותח ביקורת על תכונה אנושית נורמאלית זאת..אך כאן מדובר בראיית מנהיג, בעין המזוינת או הבלתי מזוינת של הכותב, או הקורא. אם ביבי מוציא שתי המילים הרוטטות מדינה פלשתינית, בשפתיים קמוצות, תוך התניית תנאים שלפחות בשלב ראשון במו"מ לא מקובלים על הפלשתינים- אז ביבי אליבא דעלמא כולה השתנה... הנאום "הדרמטי" של ביבי בעצרת האו"ם האחרונה, הוכיח מה מועילה הסברה למדיניות לקויה. הערה:אלו קטעים מתוך רשומה שכתבתי ב-30.10.2009 .מה שנותר לעשות זה לצפות בביבי,להאזין לביבי ולחוש את ביבי- במרס 2015 כדי להיווכח אחת ולתמיד כי הברווז ששמו ביבי הוא ברווז. השוני הוא שהוא צולע. ברבור הוא לעולם לא יהיה.