העם שמלבד ספר הספרים הביא לאנושות גם את האנשים החכמים ביותר שבוי במלחמה פנימית משתקת: חלק מושכים בשיניים שמאלה, חלק מושכים בציפורניים ימינה. חלק צורחים: רק לא ביבי, חלק צווחים: רק ביבי. חלק מייללים: זה אנחנו או הוא, חלק מיבבים: זה אנחנו או הם. חלק חדורי תקווה: הנה בא השלום המיוחל, חלק אחוזי פאניקה: עוד מעט פורץ שלום הבלהות.
על-פי הסקרים כרגע מסתמן רוב למחנה האנטי ציוני. המשמעות: תוך חצי שנה בוז'י, ציפי, אובמה ועבאס מחייכים בקמפ דייויד, תוך שנה מלחמת אחים תוך טרנספר למאות אלפי
מתנחלים, תוך שנה וחצי טילים על בן-גוריון ועל כל המדינה מחמאסטן החדשה שברמאללה, תוך שנתיים מלחמה בה אולי נתקן את הטעות שחזרנו עליה פעמיים בשתי המלחמות הראשונות.
ביבי לא מנהיג. הוא טכנאי פוליטיקה, נואם מוכשר, שורד פוליטי בלתי נלאה. הוא לוקה באותה מחלה בה לוקים כל גדולי האנושות: מגאלומניה. הוא אופורטוניסט, נהנתן, שאנן. גם כשהפעמונים צלצלו בעוצמה הוא המשיך לנחור בבוז. ייתכן שתוצאות האמת יתהפכו חזרה משום שהימנים יבהלו מהסקרים וירוצו חזרה הביתה, אך בכל מקרה אנו תקועים עם מנהיגות עלובה.
הבחירות בישראל הפכו להיות באופן מובהק ביותר בחירה בין רע לגרוע. קמפיין נגטיבי הוא הקמפיין המושלם משום שהמנהיגות תמיד תהיה כושלת. חטפנו מימין רצנו לשמאל, חטפנו מקדימה רצנו לאחור. לא משנה מה נעשה תמיד נחטוף. רבים לוקים ב"חוסר אונים נלמד", התיאשו ומוותרים על זכות הבחילה.
הפיכת זכות הבחילה לחובה תפתור רק את הסמפטום. כדי לפתור את שורש הבעיה צריך לטפל בנושא המופקר שלעולם לא נוגעים בו, ולא ניתן לטפל בו משום שהוא מחוץ לתודעה: תרבות השלטון. דרכים מקוריים לטפל בו הצעתי במאמר בשם "מצע אלטרנטיבי". עלינו להכיר בכך שאנו חיים במדינת אליטות, המנהיגים שלנו יודעים מצויין לדאוג לעצמם ולחבריהם, אך הם כשלון מובנה בכל הנוגע לנו.
לכו להצביע, ובחרו את המושחת החביב עליכם. אם תואילו בטובכם להעלות לתודעתכם גם את נושא תרבות השלטון, אולי תצליחו למגר את תרבות השחיתות. אם לא, תמשיכו לרוץ קדימה בלי לדעת לאן ולטחון עוד קצת מים. פסטיבל בדיחוקרטיה שמח לכולם, תהנו.
