באמת התאפקתי. לאורך מערכת הבחירות הנוכחית, כמעט שלא התייחסתי לכזבים הבלתי-פוסקים - בעיקר מצידם של כמה מאמצעי התקשורת שמוכנים לעשות הכל כדי להפיל את
בנימין נתניהו. בשביל זה לא מספיק טור דעה; זה מצדיק עבודה אוניברסיטאית מקיפה על הזניית התקשורת ועל השלכותיה ההרסניות. אבל גם להתאפקות יש גבולות.
בעמודים 21-20 של מעריב סופהשבוע (יום ו', 13.5.15) הוצגו תוצאות הסקר האחרון שביצע העיתון. ואלו המספרים:
המחנה הציוני - 25; הליכוד - 21; יש עתיד - 13; הרשימה הערבית - 13;
הבית היהודי - 11; כולנו - 10;
ש"ס - 7;
יהדות התורה - 6; מרצ - 5; יחד - 5;
ישראל ביתנו - 4. את הניתוח של המספרים כתב כספית, אבל לפני כן הוא פתח בפיסקה שהיא אולי המגוחכת ביותר שראיתי בחודשים האחרונים:
"גם בשב"כ קוראים סקרים. היחידה לאבטחת אישים תגברה לאחרונה באופן משמעותי את האבטחה סביב יו"ר המחנה הציוני
יצחק הרצוג. מספר המאבטחים הוגדל, פרמדיק צורף לפמליה והרצוג מתנייד עכשיו באאודי A8 משוריינת". הבנתם? נוהלי האבטחה של השב"כ כפופים לסקרים. אין נוהל קבוע לראש האופוזיציה, אין נוהל קבוע למועמד לראשות ה
ממשלה. יש נוהל אחד: לקרוא את הסקרים ולפי זה לאבטח. אם זה לא היה כל כך אידיוטי, זה היה נשמע כמו סאטירה.
נעבור לסקר. "כדי להרכיב ממשלה בתנאים האלה צריך יצחק הרצוג עדיין לרבע את אחד משני המעגלים: או להושיב את מרצ עם ליברמן, או את החרדים עם לפיד" - כותב הפרשן הפוליטי הבכיר. בהמשך הוא כותב: "כרגע הרצוג מוביל עם אופציה לממשלת מרכז-שמאל צרה, אבל קשיים ניכרים במעשה המרכבה". בואו ונבדוק את האמירה הזאת לאור הנתונים שכספית עצמו מביא באותם עמודים.
האפשרות הראשונה: המחנה הציוני + יש עתיד + מרצ + ליברמן = 47 מנדטים. בפעם האחרונה שבדקתי, היה צריך 61 כדי להרכיב ממשלה. אולי כספית חושב שגם
משה כחלון ייכנס לממשלה כזאת, אבל הוא אינו אומר זאת; וכחלון אינו מרכז ואינו שמאל, אלא ימין - כפי שהוא טורח להדגיש שוב ושוב; ובכל מקרה, גם אם העשרה שלו - הרצוג מגיע רק ל-57. אם כספית מתכוון לתמיכה מבחוץ של הרשימה הערבית (מה שהוא לא אומר), אזי היה עליו לכתוב שלא צריך לרבע את המעגל אלא להפוך אותו למתומן: להושיב את ליברמן עם
אחמד טיבי ו
חנין זועבי.
נעבור לאפשרות השנייה. המחנה הציוני + יש עתיד + ש"ס + יהדות התורה + מרצ + יחד = 61 מנדטים. אבל גם זה לא ממשי, מעבר לכך שהחרדים מודיעים שוב ושוב שהם לא יישבו עם
יאיר לפיד, כי יחד (
אלי ישי) גם היא
מפלגת ימין מובהקת, שלא תיכנס ל"ממשלת מרכז-שמאל צרה". כנ"ל לגבי כחלון, עליו דיברנו בפיסקה הקודמת.
בואו נראה מה כן עולה מהסקר של מעריב. הליכוד + הבית היהודי + כולנו + ש"ס + יהדות התורה + יחד + ישראל ביתנו = 64 מנדטים. לא שיהיה קל להקים ממשלה כזאת, אבל היא נשמעת הרבה יותר הגיונית וסבירה מאשר ממשלה של
אביגדור ליברמן ו
זהבה גלאון, או מאשר ממשלה של יאיר לפיד,
אריה דרעי ו
יעקב ליצמן. אבל למה לקלקל את ההטיה עם עובדות?
כספית לא מתעלם לחלוטין מהאפשרות הזאת, אך טורח לומר ש"זו תהיה ממשלה שבה הליכוד יאבד את כוחו. לא יהיה מה לחלק לחברים", כי תיקים רבים יילכו לשותפים. ואצל הרצוג זה לא יקרה? הרי לפי אותו סקר, כל הפער הוא ארבעה מנדטים (25 למחנה הציוני, 21 לליכוד). כלומר: הסקר הזה מלמד, שהמפלגה המרכזית בכל קואליציה עתידית תיאלץ להסתפק במספר קטן של תיקים ולוותר על חלק מהמשרדים המרכזיים. אבל שוב: אל תתנו לעובדות לקלקל לכספית.
ולמה אני אומר שהמאמר הזה הוא שבירת שיאים? משום שכספית "מצליח" לכתוב מלל העומד בסתירה לנתונים המספריים המובאים באותם עמודים עצמם, ושעליהם הוא מתיימר להסתמך. אז אחת משתיים: או שהוא חושב שכולנו מטומטמים, או שהוא כבר לא שם לב לשקרים של עצמו. אני נוטה לאפשרות השנייה.
