א. מובא בפרשה: "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" [שמות ל"ה, ל']. זכה בצלאל לבנות את המשכן בזכות מסירות נפש של אבותיו. כשראה חור שבני ישראל עומדים לעבוד עבודה זרה, מסר נפשו ונהרג. וכן מצד הסבתא שהיא מרים, אשר מסרה נפשה על בני ישראל בזמן הגזירה, "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" [שמות א', כ"ב]. וכוח מסירות הנפש אשר היה באבותיו השפיע חוכמה על בצלאל. והנה פה טמון יסוד גדול: שיכול האדם להשיג השגות עצומות, כולל החוכמה, על-ידי מסירות נפש. במקרים רבים החוכמה היא התולדה של מסירות הנפש. כשרואים אדם מוצלח או חכם, זו תולדה של מסירות נפש, ולפעמים אפילו לא שלו, אלא של אבותיו או אבות אבותיו שמשפיעים על הבנים ובני הבנים. ובוודאי כשאדם עצמו מוסר את נפשו על דרך או עניין מסוימים, ודאי שבסוף השם יעזרהו וייתן לו את מבוקשו.
ב. כל גדולי התורה לא השיגו את השגותיהם בשום תחום, לא על-ידי חוכמה מרובה ולא על-ידי עצה או דרך אחרת, אלא רק על-ידי מסירות נפש. כוח מסירות הנפש גדול ביותר. ואף רבי עקיבא ורבי אליעזר הגדול לא השיגו את כל השגותיהם רק על-ידי מסירות נפש שפרשו ממשפחתם ומסרו את נפשם על התורה והעבודה בדוחק ובצער. וזו כוונת התנא באבות: "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה" [אבות ו', ד']. מדוע כך דרכה של תורה ולא בשפע מרובה, וכן מדוע נאמר "הווה גולה למקום תורה" [אבות ד', י"ד], מדוע לא בנחת בביתו? אלא צריך לדעת יסוד גדול: להשיג השגות זה רק על-ידי מסירות נפש, והמסירות היא בדוחק האכילה, בדוחק השתייה, בריחוק מן הקרובים. זה גורם לאדם תולדה של חוכמת התורה. ולכן כשרואה האדם התמודדויות קשות - ימסור את נפשו, משום שההצלחה והברכה הן תולדה של מסירות נפש.
ג. ידוע מעשה בתלמיד ישיבה אשר לא היה מבין גמרא. ראש הישיבה לקח אותו לרב צדיק שייתן את דעתו. הרב ביקש מהתלמיד למסור נפש, לנקות את כל הישיבה לפסח, וגם למסור נפש בעבור כל חתן שמתחתן. וכך במשך הזמן פתאום לבחור הזה נפתחו שערי שמיים, והוא התחיל להבין וללמוד עד אשר נהיה גדול בתורה. וזה יסוד לכל עניין בחיים: מסירות הנפש היא האב, וההצלחה היא התולדה.
ד. "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" [שמות ל"ה, ג']. הזהירה אותנו התורה לא לבער אש, שהיא המחלוקת בשבת קודש. צריך לדעת, שהיצר הרע בכל ערב שבת מנסה להיכנס בכל הכוח ליום הקדוש, השטן מרקד ומחפש היכן להיכנס. לכן הזהירה התורה שלא לבער אש שהיא אש המחלוקת, וייזהר זהירות גדולה וידע שהיצר מביא את כל המחשבות הרעות וכל הדאגות ביום שישי, בשביל שאדם יפול לעצבות ולכעס ביום שבת קודש.
ה. ישתדל להישמר ולהיזהר ביום שבת קודש מן הכעס ומן המחלוקת ומן העצבות, אשר שורשן של מידות אלו רע, משחית ומחריב. וישתדל להאיר פנים לכולם, לשמוח ולשמח כל אשר יש בכוחו, את כל הסובבים אליו.
ו. בכל ליל שבת, אם יש מחלוקת בבית, המלאכים עומדים ואומרים: כך יהיה בשבת הבאה. ומסופר על משפחה שהייתה בה מחלוקת בכל ליל שבת. שמע רבי מאיר בעל הנס על המשפחה הזאת והלך לשבת ולסעוד איתם יחד. ישב רבי מאיר שעות ארוכות ולא הייתה מחלוקת בין בני המשפחה. משבת זו והלאה, באותה משפחה הייתה אהבה בין בני הבית והפסיקה המחלוקת.
ז. השבת היא תמצית של כל השבוע, ואמרנו כמה פעמים שמורנו ורבנו, זקני הקדוש רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל, היה אומר בכל שבת: יום ראשון יהיה יום טוב, יום שני יהיה כך, כל יום מימות השבוע היה אומר בתמצית את אשר יהיה בו. שאלוהו בני ביתו, כיצד יודע איך יהיה בכל ימות השבוע. ענה ואמר להם: בבריאת העולם, הקב"ה ברא שישה ימים, וכל יום היו בו עשרים ושמונה שעות. באו הימים לפני הקב"ה בדרישה ושאלה, מדוע בכל הבריאה יש מלך ושליט, אריה מלך החיות, נשר מלך העופות, ולימים אין מלך. עמד הקב"ה ודרש מן הימים, שכל יום ייתן תמצית מעצמו, את ארבע השעות המובחרות שלו, והן העשרים וארבע שעות של שבת קודש, התמצית והמובחר של הימים היא שבת מלכתא.