מאז סוף שנות ה-90 יצאה שמה של ישראל למרחוק כאחת המדינות המתקדמות בעולם בכל הקשור למצבה ולמעמדה של קהילת הלהט"ב. בשנים האחרונות השתנתה התמונה באופן דרמטי: ערב הבחירות לכנסת ה-20, ישראל הולכת ומאבדת את מעמדה כאחת המדינות המיטיבות ביותר עם האוכלוסייה הגאה בהשוואה לרוב המדינות הדמוקרטיות. הדוח שלפניכם מבקש להצביע על הסיבות העיקריות להידרדרות זו, והוא מורכב משלושה חלקים: השוואה בינלאומית, סקירת חקיקה בכנסת ה-19 וניתוח פוליטי. אלה עיקרי הממצאים שלו:
ישראל נשארת מאחור: בשנים האחרונות איבדה ישראל את מעמדה כאחת המדינות המובילות בכל הקשור לחקיקה גאה. בזמן ש-34 מדינות ברחבי העולם מכירות באופן רשמי בזוגיות להט"בית ו-22 מדינות מתירות אימוץ שוויוני, בישראל זוגות חד-מיניים לא יכולים להינשא, לבוא בברית הזוגיות או לאמץ. ההידרדרות צורמת במיוחד לאור שיעור התמיכה במאבק הלהט"בי בישראל, שהינו גבוה משמעותית בהשוואה למדינות שכבר מכירות בזוגיות גאה.
הישגי חקיקה דלים: מאז בחירות 2013 הונחו על שולחן הכנסת לא פחות מ-17 הצעות חוק גאות. רובן המכריע סוכלו או נתקעו. למרות רעש ציבורי גדול ומראית עין של התקדמות, רק הצעת חוק אחת אושרה עד כה - ומקורה בכלל באופוזיציה.
אויבי הקהילה החדשים: בעבר היה נהוג לחשוב שהמתנגדים החריפים ביותר של הקהילה הן הסיעות החרדיות. היום ברור כי החסם הפוליטי העיקרי בפני התקדמותה הוא "
הבית היהודי".
כישלון אסטרטגיית ההשפעה של מפלגות המרכז: "יש עתיד" ו"התנועה" בחרו שלא לכרות ברית פוליטית עם ידידי הקהילה אלא עם אויביה המרים ביותר. כתוצאה מכך, לכל אורך תקופת ישיבתן בממשלה הן התקשו להעביר חוקים שמיטיבים עם אוכלוסיית הלהט"ב ואף הכשילו יוזמות כאלה שמקורן באופוזיציה.
מחיר הברית: המחיר ששילמו מפלגות המרכז על כל התקדמות, ולו מינורית, במצב הקהילה, בא לידי ביטוי בחוקים שנועדו לסכל מו"מ מדיני ובהזרמת סכומי עתק מעבר לקו הירוק. הדינמיקה הפוליטית הזאת סתרה באופן חריף את האינטרסים ואת השקפת העולם של מצביעי המרכז. בנוסף, האסטרטגיה לא הוכיחה את עצמה: שורה של ויתורים מרחיקי לכת מצד המרכז הפוליטי הניבה הישגי חקיקה דלים בלבד.
שתיקת ראש הממשלה: בניגוד לשאר מנהיגי העולם המערבי, נתניהו לא נקט מעולם עמדה מוצהרת ביחס לקהילה. הנסיבות היחידות שבהן נתניהו מזכיר את אוכלוסיית הלהט"ב הישראלית הן כשהוא נואם באנגלית, מעבר לים, ומבקש להתנגח באירן. שתיקת נתניהו אינה בעלת משמעויות סמליות בלבד: סמכויותיו כראש הממשלה מאפשרות לו, אילו רק רצה, להציל רבים מהחוקים שנקברו בגלל העימותים בין סיעות הקואליציה.
