ה-17 במרס יירשם כפיאסקו מהדהד של מערכת תקשורתית, כזו שליוותה באינטנסיביות מובהקת את כל שלושת חודשי מערכת הבחירות במטרה אחת: לחולל מהפך פוליטי שיביא להחלפת השלטון. שלושה חודשים היו רוב אמצעי התקשורת שותפים מלאים או חלקיים במאמץ לחסל פוליטית את בנימין נתניהו. הם אפילו לא ניסו להסוות זאת, בטענות הכזב השגרתיות על אודות "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" ו"זכות הציבור לדעת". ההבדל ביניהם רק היה רק בעוצמת ובמינון כמויות הארס ששוגרו לעבר ראשו (ומשפחתו) של ראש הממשלה. לא היה ספק בכלל שאת הקמפיין הוביל ידיעות אחרונות, יחד עם אתר החדשות הדיגיטלי שלו ynet. אבל היו לו גם משת"פים שהתנדבו בשמחה לקמפיין: על ערוץ 10 חבל להשחית מילים, והוא הדין בביטאון הפלשתיני בשפה העברית הארץ. אבל גם ערוץ 2 לא טמן ידו בצלחת, למרות שניסה להתחזות כמי שיש לו חדר חדשות חסר פניות. כאשר פרשן-העל שלו הוא אמנון אברמוביץ' והפרשנית הפוליטית היא רינה מצליח, זה נשמע יותר ממצחיק. תארו לעצמכם את מנכ"ל "שלום עכשיו" יריב אופנהיימר כותב את הערך "התנחלויות" עבור ויקיפדיה.

מה הפלא שחדרי החדשות של ערוצי הטלוויזיה 2 ו-10, נראו דקות לאחר פרסום מדגמי תוצאות הבחירות, כסוכות אבלים היי-טקיות. ובל נשכח, זה עוד היה כאשר שלושת מדגמי הטלוויזיה (כולל ערוץ 1), דיברו על שוויון או על יתרון קל של הליכוד על פני המחנה הציוני. הרבה-הרבה לפני שהתברר ששלושה מדגמים שונים(!) טעו בגדול בתחזית המנדטים שלהם לגבי הליכוד. הטעות המדהימה הזו איפשרה לאמנון אברמוביץ', רינה מצליח ורביב דרוקר, כולם בפנים קפואות ואבלות, להתנחם בבירבורים של הונאה עצמית על אודות שוויון בין המחנות. בשידור בג"ץ אפילו חשפה חברת הכנסת סתיו שפיר (המחנה הציוני), חוש הומור חבוי כאשר הכריזה כי "העם הביע אי-אמון בנתניהו"... רק בבוקר, כאשר התברר שהליכוד הגיע ל-29 או אפילו ל-30 מנדטים(!), נחשפו בעת ובעונה אחת, הפאשלה של הסוקרים, וכשלונה החרוץ של תעשיית ההכפשה התקשורתית. כאשר על-פי סקר ערוץ 2 בלבד (מינה צמח ומנו גבע) הוביל הליכוד רק במנדט אחד על פני המחנה הציוני, ניתן היה לצפות למינימום של הגינות ויושרה עיתונאית, מצד יושבי הפאנלים באולפני החדשות. שמישהו מהפרשנים ה"אוביקטיביים" יצביע על נתניהו כעל המנצח הבלתי מעורער של הבחירות. מפני שאסור לשכוח: הליכוד נכנס למערכת הבחירות כסיעה השנייה(!) בגודלה בכנסת, אחרי פרישתם מסיבות שונות של ח"כ כרמל שאמה-הכהן (התמנה לשגריר ישראל ליד השוק האירופי), ראובן ריבלין (נבחר לנשיא) וגדעון סער (פרש זמנית מהחיים הפוליטיים).

אבל אז, בנקודת שפל במעמדו ורק בזכות טור-דה-פורס נדיר של נתניהו, זינק הליכוד ממאזן של 21 מנדטים (בסקרים המוקדמים) עד ל-29 לפי תוצאות האמת - זינוק של 11 מנדטים! חשבתם שהישג כזה יעשה איזשהו רושם על להקת הפרשנים מוכי ההלם שלנו? הצחקתם אותם. אברמוביץ' ניסה להתנחם בתחזית מבשרת רעות ("ליברמן וכחלון יחזיקו את הממשלה בגרון. זה מצב של חוזקה מתוך חולשה"). רינה מצליח הלכה בעקבותיו והתפעמה בעיקר מההישג הענק של כחלון, שאחרי כשלונו של הרצוג, הפך עתה לתקווה האחרונה של השמאל המוכה. איש מהפרשנים המכובדים לא טרח להתמקד בסוגיה המסקרנת באמת: כיצד התחולל המהפך המדהים? אולי מפני שזה לא היה המהפך שלו הם ייחלו. הרי רק בסוף השבוע עוד חגגה התקשורת בשמחה בלתי מוסתרת את קבורת הליכוד ונתניהו - שנואי נפשם. בן כספית (מעריב) המתרונן אפילו חזה לליכוד המתרסק 18 מנדטים. ב"ידיעות" וכמובן ב-ynet הייתה חגיגת הניצחון בעיצומה. לצד הידיעות שכבר דיברו על פרישתו של נתניהו מהחיים הפוליטיים, הוסיף הכתב לענייני מפלגות של "ידיעות", יובל קרני (כרגיל, בשם מקורות אנונימיים, כאלה שלעולם לא יכחישו), כי סניפי הליכוד סגורים, או שוממים מאדם, והפעילים אחוזים ייאוש נוכח התבוסה הקרובה. ממש ימי פומפיאה האחרונים. בן כספית היה ברקיע השביעי וחזה בביטחון 18 מנדטים לליכוד... כך התחילו משתתפי קמפיין השנאה הגדול להאמין במה שבעצם רצו להאמין. בסלנג של אנשי מודיעין זה ידוע כ"מודיעין כלפי מעלה". כלומר, מודיעין שתוכנו מעוצב כך שימצא חן בעיני הממונים.

כך או כך, העובדה שהקמפיין "רק לא ביבי" - שבו דווקא לתקשורת החד-צדדית ברובה, היה חלק מרכזי ולא ליריבים הפוליטיים - חרג מזמן מכל הגבולות המקובלים, גרם לכך שאפילו ישראלים שלא מהצד הימני במפה, עיקמו את האף. כאשר לתמונה נכנסו פתאום יותר עמותות שמאל "בלתי מפלגתיות" ממה שיש כיום מנדטים ל"מחנה הציוני", קל היה הרבה יותר לנתניהו לצייר בצבעי חרום את תמונת המצב, ולהזעיק את הבנים האובדים או המאוכזבים - הביתה. טילי השנאה הבלתי פוסקים ששיגרה התקשורת לעבר קהל מצביעי הליכוד, ובעיקר ההתמקדות האובססיבית שלה בנתניהו, חזרו אליה כבומרנג קטלני. במקום לרסק את הליכוד, פעל הקמפיין "רק לא ביבי" כדבק שאיחד את השורות, מפני שרבים ממצביעי מחל חשו עצמם פגועים אישית. מבחינה זו, ירתה לעצמה התקשורת ברגל. המשעשע בדבר הוא שהיא עשתה זאת בדבקות רבה, באדיקות כמעט דתית. כאשר הריעו המוני הליכודניקים הנלהבים בגני התערוכה לנתניהו וצעקו לו, "הוא קוסם, הוא קוסם", הם קלעו למטרה. מבחינתם, ביבי שם ללעג את מבקשי נפשו, וניצח בנוק-אאוט, לא בנקודות, ועד עכשיו הם לא מבינים איך עשה זאת. אחרי 38 שנה נאלץ גדעון לוי (הארץ) ההמום לחזור לפתרון האולטימטיבי שהציע לראשונה בליל מהפך 1977, הדמוקטטור הנודע, יצחק בן-אהרון: "להחליף את העם"! כדאי לידיעות אחרונות ללכת על זה בקמפיין הבא, ובא לשמאל ולנוני גואל.