אני עדיין המום וקשה לי להירגע ממה שקרה בישראל בשבועות האחרונים בכלל ומעת שנשמעו תוצאות הבחירות בפרט. עברנו ימים שכל יום היה חגיגה לאמת, קרה משהו שלא זכינו לו שנים: סוף-סוף עסקני החרדים התגלו במערומיהם, כל מה שהסתירו במשך עשרות שנים הכל צף ועולה. לא עוד חיים בשקר, אלא גילוי האמת כמות שהיא, איך אנחנו נראים מבפנים.
ניתצנו ושברנו את היחידים שהשתלטו בעבר על הציבור, קמו ציבורים אשר מתקוממים ומצליחים על כל מי שרוצה בכוח הקללות והאיום להכניע אותם. אין זה משנה אם הצלחת להיכנס לכנסת, מפני שלא זו הבעיה כאן; לא חסרים חרדים שמתים לשבת בכנסת. השאלה הייתה ונותרה, האם היינו ממשיכים להתמודד עם תעמולה שקרית, מכסים את האמת על מה שמתחולל בתוך המפלגות ובתוך הקהילות, או שסוף-סוף הכל חשוף, הכל יוצא לרחוב ואי-אפשר עוד לברוח מן האמת.
זה מה שקרה במערכה הזו, וזה מה שהיה כל כך חשוב. לא עוד לשחק צדיקים וישרים, אלא גנבים מתמודדים ומצליחים. כך היה בכל הדורות, אבל במקום שנחיה בשקר ונאמין שמדובר באנשים ישרים, אנו יודעים, כי מדובר בפושעים. אולי טוב שאלו מייצגים, מפני שאין ממנים על הציבור אלא מי שיש לו קופה של שרצים, אבל שוב ושוב: תזכרו - מדובר במי שיש לו קופה של שרצים ולא בצדיק וקדוש עליון.
לשם מה זה כל כך חשוב שנדע? בשביל שלא נלמד ממנו וממעשיו, שנדע שמעשיו מכוערים, ואז הסיפור אחר. כשמציגים אותו כצדיק וכישר, יש מי שלומדים ממעשיו וחושבים שכך צריך להיות. אבל כשיודעים את האמת, הסיפור הוא אחר לגמרי, הסכנה הרבה יותר קטנה.
הדוגמה של אגודת ישראל עוד דבר חשוב קרה: סוף-סוף יש איום על עתיד ההתארגנות החרדית. פירושו של דבר הוא, שאי-אפשר עוד לזלזל בציבור, מפני שבסופו של דבר יקומו מי שיצליחו. אסור לשכוח, כי המרחק בין ההצלחה לאי-ההצלחה של
אלי ישי היה פסיעה קטנה. היו חסרים כמה אלפי קולות בשביל שזה יקרה, ואם היו מתארגנים קצת קודם ולא ברגע האחרון כפי שזה קרה הפעם, היו מגייסים עוד כוחות והיו עוברים. ושוב: למה חשוב כל כך שיהיו עוד מפלגות חרדיות? מפני שכאשר יש תחרות - הציבור מרוויח. כל אחד רוצה להוכיח שהוא אכן עושה למען הציבור. לעומת זאת, כשהשלטון הוא יחיד, יום אחרי הבחירות הנציג לא מסתכל עליך והוא נזכר בך חודש לפני הבחירות הבאות.
מי שילמד את היסטוריית אגודת ישראל לפני הקמת דגל התורה, איך מי שייצגו את אגודת ישראל היו כאלה שלא יכולת כלל להגיע אליהם. ר' יצחק מאיר לוין היה מעין רבי ולא עסק כלל בדברים הקטנים. שלמה לורנץ גר בפרדס שאז היה מחוץ לבני ברק, על-מנת שלא תוכל להגיע אליו. מנחם פרוש, בגלל התחרות שלו עם עסקנים ירושלמים אחרים, היה מן היחידים שהשתדל לסייע לבודדים ולעסקנים. כל האחרים, שנבחרו על-ידי קהילות, מה שחשוב להם היה להיות רצויים לשולחם שזה הרבי והעסקנים שלצידו; כל היתר לא היה חשוב.
מאז שקמה דגל התורה, הכל השתנה ומן הקצה אל הקצה. מי היה מאמין שנציג גור יעשה מאמץ לסייע ליחיד? זה לא היה בעבר. מאז שהתחרות הפכה להיות קשה, ובמיוחד בהתמודדויות ברשויות המקומיות, כל נציג עושה מאמץ להוכיח שהוא מסייע לכל מי שצריך.
טובת הציבור קודמת לכל אצל הספרדים קיימת בעיה מפני שאין שם מתחרה. חייב להיות מי שיעשה את המלאכה הזו, מפני שרק כך הציבור ירוויח ויסבול הרבה פחות. טוב שיחד התמודדה: היא הוכיחה שאפשר לחדור לכנסת. היו חסרים כמה אלפי קולות שהם לא יותר ממאמץ קטן נוסף. הם שווים לכל מפלגה שתצרף אותם, ולא מפני שמבקשים לפלג, אלא מפני שחייבת להיות תחרות, כי בלעדיה השחיתות מתחזקת.
מבחינת מאבקנו זה עשרות שנים, הא"ב הוא למנוע השתלטות של יחידים על הציבור, בזה אני משקיע כמעט ארבעים שנה וב"ה בהצלחה גדולה. לכן כל כך חשוב וטוב, שבכל מקום בו יש מי שמתחזק מדי וחושב שהוא כל-יכול וזכותו לצפצף על הציבור - שיהיה מי אשר יקום ממול ויאיים עליו. לא חלילה בשביל לפגוע או למנוע ממנו, אלא בשביל שיבין שההשתלטות היא מאוסה ואסורה. הציבור הוא זה שעושה ומחליט, ולא יחידים כפי שזה קורה בכמה מקומות עדיין, שם מאמינים שהמצביעים הם עדר של עיזים.
עסקני החרדים לא אהבו את המצב הזה ונלחמו בו, אבל לא עוד. בכל מערכת בחירות חושפים את מי שצריך, ולא חלילה מפני שרוצים לפגוע, אלא מפני שמבקשים להשיג את הדבר הכי חשוב: להתמודד עם האמת ולא עם השקר. מי שאינו רוצה להתלכלך - שלא יתמודד. ומי שמתמודד, צריך לקחת בחשבון שטובת הציבור באה קודם. לשקר ולרמות ולהתחפש זה טוב אולי בפורים ובאחד באפריל, אבל לא במערכת בחירות. עדיף שתאמר: "כן, אני גנב ופושע" ואכבד אותך בגלל שאמרת את האמת, מאשר לשחק צדיק וישר, כשאתה בסך-הכל ההפך מזה.
את העיקר השגנו. ראשית: נצחון הימין שזה הניצחון הכי חשוב, מפני שכולנו העם היהודי כולו ניצח כאן, ארץ ישראל ניצלה מידי מי שמבקש להכחידה ולהשמידה. ושנית: עסקני היהדות החרדית אינם יכולים עוד לשחק מחבואים ולרמות את הציבור.
