חלוקת האזרחים ל"ימין" ול"שמאל" היא בבחינת הטעיית הציבור. כי בעולם הגדול והנאור ימין - משמעותו ייצוג לשמרנים, עשירים ונהנתנים. ואילו השמאל - מייצג את הפועלים, המסכנים ודלי האמצעים, הנאבקים על האכלת בני ביתם ומתקשים ברכישת מעון.
אך בארצנו הקדושה (כן, כן, קדושה לכל הדתות) הסדר הזה מתהפך. מפלגת העשירים והמעמד המבוסס כלכלית היא "העבודה", שהיום, לצורך השגת עוד קולות בבחירות שהיו, החלה לכנות את עצמה "
המחנה הציוני". מהכרות אישית מאז ילדותי ועד היום,כל אלה מבין מכירי וחברי הנמנים על מפלגת המערך, או כפי שנקראה אז "מפא"י", הם עשירים, מבוססים או מהמעמד הבינוני העליון הקשר בינם לציונות הוא ברובו, בפרט בקרב הצעירים - תלוש ואינו קיים. מה אומר לי מלצר צעיר וחביב במסעדה שמול ביתי?: "אותי לא מעניינת ירושלים ולא חברון. אני מצביע לפי האינטרסים שלי". הבחור נראה מוכן ומזומן לוותר כמעט על כל אדמת ישראל, מתוך מחשבה שגויה ומוטעית שכך ייטב לנו.
זוהי מסתבר דעתם של רוב ה"שמאלנים". בעוד השמאל היה בעולם סמל למלחמה בעושר ובאצולה, מתוך מטרה להשיב לאיכרים את אדמותיהם, הרי כאן מבקשים השמאלנים להפשיט את ישראל מנכסיה היסודיים - מאדמתה, חולמים שהממשלה שיקימו תעניק להם דירות חינם, וכל שתאווה נפשם, בלי להעלות מיסים, כפי שהבטיח
יאיר לפיד, אבל עם הגדלת הגרעון.
ומהיכן ישיבו את כספי הגרעון? על זה אינם חושבים הצעירים חמומי המוח, בשם "המחאה החברתית" שהטו אוהלים לזמן מה, כפיקניק חברתי בשדרות רוטשילד, והם עדיין שוגים בחלומות באספמיה.
הבעיות בארץ הרבה יותר מורכבות ממה שניתן לשער. את משכורות המורים, השוטרים והרופאים חייבים להעלות, בד-בבד עם הרף לקבלתם למקצוע. לא ייתכן שמורות תלעלענה בעברית שגויה ותנחלנה זאת לתלמידיהן, שכיום ממשיכים לומר לפני או אחרי כל מילה את ההברה הכה חיונית לדעתם "אה". שלא להזכיר את שפע השגיאות הנשמעות בכל הערוצים והאתרים.
שוטרים כמעט אינם נראים ברחובות, כדי לאכוף את החוק. מסתננים משתלטים על נתחים גדולים מהערים כמו תל אביב, ויוצרים כאן גיטאות של אלימות, סמים ופשע. הרופאים הרגילים, לא מנהלי המחלקות וחביבי ההנהלה, מקבלים שכר זעום המכריח אותם לחפש עבודות נוספות במרפאות פרטיות וכיוצא בזה.
והחשוב מכל - בתי הספר התיכוניים שפעם היו גם מקצועיים, וסיפקו אנשי מקצוע מיומנים בתעשיות הבניין - נעלמו לחלוטין. גם כאן, מרכיב השכר קובע. יש הרבה מה לתקן ולשפר על-מנת להביא לכך שאדם עמל יצליח לגמור את יומו בסיפוק עם משפחתו, ללא חשש שירעבו.
בקשר לתואר "ימנים" לכל אלה הקשורים בכל נימי נפשם לאדמת מולדת אבותיהם, מסתבר מהפילוח החברתי שרובם אנשי עמל, לא גרים בצפון ת"א, רמת השרון או הרצליה. שם אחוז המצביעים לשמאל היה הגבוה ביותר. כי שם גרים העשירים. אנשי הימין מתגוררים בעיירות הפיתוח, בשכונות הדרומיות של תל אביב, שראש העיר הסוציאליסטי שלה לא דואג לפנות את האזור מהמיסתננים, ומניח לתושבי עירו לסבול ולהסתגר בבתיהם עם חשיכה כמו בעוצר. תופעה זו התגברה במיוחד לאחרונה, ואני נוכחת בה בכל עת כשאני פוקדת את סטודיו
יורם לוינשטיין בשכונת התקוה. איזו תקווה נותרה לתושבים המקוריים?
לכן, הכינויים שמגדירים את עצמם אנשי השמאל כנציגיו הסוציאליסטים של העובדים, והגדרתם-הם את הימין כ"פשיסטי", הם שקר ואחיזת עיניים. נחלי השנאה שפשו בארץ מטעם בעלי הון כמו עיתון ידיעות אחרונות ואחרים בתארם את רה"מ בכינויים הכי מגעילים שרק אפשר, כמו כניסתם לפחי האשפה של בית רה"מ ורעייתו, הייתה בגדר התקפה מסיבית ומתמשכת שאולי הצליחה לשקר את חלק מהעם, אך גרמה לקבס לרבים אחרים, והם שחיזקו את מיקומו של בנימין נתניהו כראש "הליכוד", ששמו אכן מאפיין אותו: ללכד את העם לעם אחד. והגיע הזמן שנחדל להיות שבטים-שבטים החיים בשנאה יוקדת לאחיהם.