ניצחון של איש אחד אז מה היה לנו בבחירות תשע"ה לכנסת? דומה שבניגוד להכרזתם, לא ישי (ש
מפלגתו לא עברה את אחוז החסימה), לא ליברמן ולפיד (שכוחם האלקטורלי צומצם לכמחצית), ואף לא כחלון שענה לתחזית - היו הפתעת הבחירות.
מי שהפתיע, ולקח את הניצחון בגדול, הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה, שכה אוהבים לשנוא,
בנימין נתניהו. בניגוד לתדמיתו הזגזגנית, שוב התגלה נתניהו הנחוש בשעות מבחן. בלי הפרסומַאי הנודע
ראובן אדלר, ולמרות
מני נפתלי והקמפיין האנטי-ביבי, שכיכב בתקשורת ובמחנה השמאל והמרכז, נתניהו ניהל קמפיין סוליסטי מבריק, אשר החזיר אותו לשלטון והכפיל את כוחו של הליכוד.
המפלגה החזירה לעצמה את כוחה ההיסטורי, ומיצבה את עצמה כמפלגה הגדולה ביותר. העם אמר את דברו ובחר במנהיג הנכון, בעל הניסיון הביטחוני והפוליטי העשיר, במקום הנכון.
אכל אותה דומה כי ישי, על משקל המשל העממי הידוע, גם גירש את עצמו ממפלגת
ש"ס, שבה הובטח לו מקום שני ומִשרת שר בכיר, גם ספג גידופים ממועצת חכמי התורה ושילם מחיר אישי יקר, והעיקר - גורש מהמפלגה שהקים במו ידיו, כשהעם לא נתן לו מנדט, והפסיד את הכיסא המיוחל, שלמענו פרש בקול תרועה רמה ובטריקת דלתות מתנועת ש"ס.
יתרה מכך, ישי לא למד את הלקח ההיסטורי שכל מי שבגד במרן וניסה להקים מפלגה מתחרה לש"ס, נכשל. אולם ישי הגדיל לעשות, כשברוב חוצפתו ניצל את פטירתו של מרן (מה שלא היה מעז לעשות בחייו) - כדי להקים מפלגה המנוגדת לרוחו של הרב, תוך התהדרות חסרת בושה בשמו. זה סופו של בוגד, שנוּשל מכל נכסיו הפוליטיים, במקום לתפוס בשתי ידיו את הציפור הש"סית המכובדת שהוצעה לו.
הפסיד במערכה דומה שבתנועת יש עתיד מוקדם לפתוח בקבוקי שמפניה לחגיגות ניצחון. אומנם נכון מנקודת שפל זינקה התנועה למספר דו-ספרתי (בזכות כוכב התקשורת
יאיר לפיד). אולם מבחינת הכוח האלקטורלי לפיד הפסיד בגדול.
מי שהתיימר להיות ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, והמליך מלכים בקדנציה הקודמת, כשנתניהו נכנע לתכתיביו, ירד הפעם לכמעט מחצית מספר המנדטים, ונידון לחזות בקנאה מספסלי האופוזיציה בביבי המושל היחיד, חף מ'ברית האחים' החתרנית, בעל כוח אלקטורלי אדיר (30 מנדטים בליכוד) כמעט פי שלושה ממפלגת לפיד.
לפיד ניצח בנקודות, והפסיד במערכה כבר אמרנו?
שש ימים? אחד הנואמים המכובדים בהפגנת השמאל בתל אביב הפגין את בורותו הדקדוקית כשאמר קבל עם, עדה ותקשורת את הביטוי השגוי, שחזר ונשנה כמיטב המסורת הרטורית "שש ימים", בלשון נקבה, במקום "שישה ימים" בלשון זכר.
אז לפני שהנואם הנכבד דואג להפיל את שלטון נתניהו, ראוי היה שיעבור קורס מזורז בעברית נכונה. וכך יחסוך מעצמו ומהקהל הנכבד, תחת כל מיקרופון רענן ועיני
האח הגדול, שגיאת יסוד שהייתה מביישת אפילו תלמיד כיתה א'. ובא ללשוננו גואל.
ביבי והחמור מכירים את המשל על הזקן והחמור? תזכורת: כשהזקן רכב עליו, ביקרוהו כיצד הוא מניח לבנו ללכת ברגל ולהפך. כששניהם רכבו על החמור, טענו שמכבידים עליו. לבסוף הלכו הזקן ובנו ברגל, כשהם נושאים את החמור על גבם...
נדמה לי שאם המשל לא היה קיים, היה צריך להמציא אותו על בנימין נתניהו. לא סוד הוא שאת נתניהו אוהבים לשנוא, ובדומה לזקן במשל, כל מה שיעשה, תמיד יזכה לביקורת. קחו למשל, את שחרור המחבלים (שזו המצאה של ממשלת המערך - ע"ע עסקת ג'יבריל) תמורת שחרורו של
גלעד שליט מהשבי. שמעתם את ביקורתו החריפה של דגן על כך? רק תחשבו אילו נתניהו לא היה משחרר את גלעד בכל מחיר, לאלו קיתונות של זעם הוא היה צפוי מהציבור.
הוא הדין למבצע המוצלח בכללו של השמדת מנהרות החמאס בקיץ, כאשר יש לזכור שההינתקות, תחת שרביטו של שרון המנוח, היא הגורם האמיתי למנהרות הקסאמים, אך כל החיצים כרגיל מופנים, איך לא, לנתניהו. ראשי המוסד, דיסקין ודגן, טומנים ראשם בחול וממשיכים לשבח את מפעלו ההרסני של שרון, בעוד שהם אינם חדלים מלרמוס את נתניהו ממניעים פוליטיים (בגין פיטוריהם).
ואחרי מסע הדה-לגיטימציה חסר התקדים, שנערך בכלי התקשורת ובמחנה השמאל נגד נתניהו, ושטיפת המוח הציבורית נגדו, נדמה היה שרק 'נס' יבטיח לו את הניצחון בבחירות.
פסוקו בחירות תשע"ה - צחוק הקול
מפלגת כולנו - תוצרת כחלון לבן
(הרצוג) יצחק אחרון?
בין (מחנה) ציונות לציניות
ומי צחק כל הדרך לקלפי? ביבי
בנוי לקלפיות
ביבי - הבְּליץ מול הבְּלִיך(ביה"ס המיתולוגי)
לבני - שפת הביבי(ם) בתוכנית הסאטירית: מַגָּב האומה
וההפסד במבחן התוצאה: גב האומה
פריצת (מאיר) דגן: תג מאיר
